|
מילים מבהיקות בלובן חלומי
וקורעות את יריעות זמן החולין
שאני מעביר כאן בגפי,
מילים נאספות כאבנים טובות
ומייחדות את מחשבותיי עלייך
הנערמות לערגה,
מילים נוקשות על זגוגית לבך
וממתינות שתפתחי החלון
להישמע לך כמיטב חרוזיי.
24/10/06 ©
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.