למה אני צריכה להרגיש את זה?
למה אני צריכה להרגיש כך?
תמיד חשבת שגם את רוצה.
תמיד חשבתי שיש לך סוג של חיבה אליי.
אז למה אני מקבלת תגובה כזאת.
למה אני מרגישה שאת צבועה?
למה אני מרגישה שאת מנפנפת אותי.
פשוט תגידי לי בפרצוף שאת לא רוצה!
למה אני צריה לרדוף, גם אם זה בקטנה.
למה אני צריכה להרגיש לא רצויה?
נמאס לי להרגיש נדחפת.
רוצה להרגיש הכי טוב שבעולם.
רוצה להרגיש בבית. בנוח.
ולא, זה לא ליידך, או ליידך, או ליידך.
זה אך ורק אני עם עצמי.
אחרת, אני לא ארגיש בנוח.
אבל למה, למה אני צריכה להרגיש ככה?
לא עשיתי לך דבר...
ואם כן, למה את לא אומרת משהו?
אני מבטיחה להתנצל, לשנות, להגיב, להבין, להפנים, משהו.
רק תגידי מה.
אני מבטיחה להקשיב ולא להתעצבן.
נמאס לי להיות בבועה הזאת, שאני לא יודעת דבר
ובסוף, נשארת לבד...
מצידי קחי סיכה ותפוצצי את הבועה שאני חיה בה.
לא משנה כמה זה יכאב.
כי אני לא יכולה לחיות יותר באי-ודאות הזאת.
תזרקי הכל בפנים, אני אקבל.
באמת, באמת, שנמאס לי להיות בבועה הזאת.
ועוד להרגיש בה כל כך רע וכל כך לבד...