לפעמים אני שונא אותך מאהבה, אולי לך זה נישמע קצת משונה אבל
לי הרבה יותר מזה, ככה אני חיי מלשנוא ולאהוב אותך. את אומרת
מילים מלטפות מכשפות התופים מכים בי מגיע לדופק 240 , פחות מ2
שניות רק מלצפות לבאות,מחכה לך רק לך בקשה תפחתי אלי , מה עוד
צריך לעשות כדי שאת,את,  
את תבואי אלי, רק כמה דקות אבל ריחוק בין לבבות אפילו הזמן לא
יכול לכפות, אני מאוכזב ממך באמת שכך,
לא שלא אקח עכשיו את אקדח ואעשה לי חור במקום שלא יחסר לך, גם
במקום שיש בו כבר משהו, אולי בעין שמאל, או ימין? מה זה משנה
בשבילך שתיהן אותו הדבר, את לא רואה אותי באמת, את לא רוצה
לראות, נוח , מאד נוח לחיות כך בראייה שלכולם טוב, פגשתי פעם
איזה ערבי שהסביר את זה טוב, הוא אמר שכשאדם יוצא מהמסעדה שבע
הוא בטוח שכולם שבעים כמוהו, כואב לי ורע לי ואני רוצה ללכת
לצרפת שם עורפים את הראשים, ככה תצאי ממני לפחות, אני מרגיש כל
כך נחות, הרגשה של שליטה, זה נעים ,מישהי אמרה לי שאנשים
פוגעים בעצמם כדי להרגיש שליטה על החיים שלהם.
אני לא קונה, זה ניראה לי בעייתי מיקצת כי אולי זה יכאב לאחרים
לא פחות מלך אם לא יותר
אבל זה לא יגרום למצב להיפתר.

מטבעות זהב תשימי על זוג עיני בעודי שוכב על גבי,
לא תשקי למצחי,
מתתי ואמות שוב, ושוב רק כדי שאת
תנשקיני , נשיקה אחת קלה,כמו מים שנשפכים על העור
תקקרי את גופתי החמה.

צלילי הרקויום יתחילו בשריפת גופתי,  
הבשר החרוך באוויר לא נעלם כמו נשמתי,
הצלילם הגבוהים ירסקו אותה,
והנמוכים יגידו
לא שם אלוהים כך
לא תמצא אותה.

התגרדתי בשברי חרס
סירקתי את עורי ואת הצלקות,
תראי איך עינית אותי,
שברי חיי מפוזרים מולי והדמעות הופכות הכל דבר חדש
לא כל כך מוכר.
אולי דומה לדבש, איך סבל יכול להיות יפה כל כך שאלתי ואמרתי לך

אין לי עוד סיפורים לספר לך,
ואת יודעת שאני אבכה בקרביך, עלי
רוטט ומתמוטט רוצה להתפרק ,
יותר ממך ואולי יותר ממנו, העמוד ואסתכל מהצד אבהה לתוך החושך
הכהה ואחייך חיוך קטן.