חביקתי אותך,
חיכינו,
הסתכלנו על השמש,
קיווינו שהשמש תחמם אותנו
אבל את נשפת עליה וקיררת אותה,
השחר שלנו הגיע,
קודם בא גל אור, צבעו היה אפור,
אחריו ציוצי הציפורים, צבעם היה אדום,
אחריהן קולות האורות מהבתים, צבעם היה ירוק,
לבסוף קולן של עניך, צבען היה כחול,
הסתכלת עלי,
שוב
מבט כואב שרק אני מצליח לצור,
אמרת שאת שונאת את מה שאני עושה לך,
את הכאב הזה,
את הרגשות הללו,
את החיים הללו,

כל הצבעים התאחדו יחדיו
גופי חבק את גופך,
ידי ליטפו
את ידיך וביטנך,
פי נשף על כתפך,
עניי נשקו
לענייך,
זיו עניך הנכאות היה יפה בראותו עם בבואת השמש העולה
אמרתי לך שאת יפה כמו מים שצפים על אש.
עניך כבו וחיוכך נמוג.