אשא תפילתי,
אנה, ואנה
אלך?
יחידתי הרכה,
מתירה שלוותי
חורצת עפעפיי
רעועה כליבי.
דועכת, מתקרבת.
מתעקבת
-לא ממהרת.
ואולי לאו...
הס, היא ישנה עימו עכשיו
מלפפת אצבעותיה באצבעותיו
רק שתעבור,
שתלך ותקום, הלילה.
לא אמצא ראשי לחשוב,
רק לאהוב,
לאהוב
בקרעי מלבוש,
ברסיסי עפר
על עור דוהה,
בעירוב דמיי-אדום.
יקיז את היום,
את השקיעה!
כי עת זריחה עכשיו
וטרם אספתי עצמי בזרועותיו...
וכמעט.
עוד רגע קט
אשא תפילתי,
אך בלאט, ובלחש
באזני אהובי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.