כמה שאני שונאת-אוהבת התחלות, בסגנון של רוטב חמוץ-מתוק. אורי
הנחמד ואני התחלנו לצאת לפני שבוע בערך.
הכל התחיל כשהיינו בגן דלילה. מעולם לא היינו ממש חברים. רגע
קט מהגן נצרתי בלבי, רגע שלא אשכח. אורי סיפר בדיחה מצחיקה
ונקרעתי על הרצפה. איש לא הצחיק אותי לפני כן כמו אורי, בעיקר
משום שחוש ההומור שלי לוקה בחסר.
שנים עברו ועונות רבות התחלפו. כבר גדלנו, התבגרנו, התייפנו
והגענו לצבא. כבר שכחתי מאורי המצחיקן ומעצם קיומו. בעיר שלנו
אפשר להכיר מישהו, לשכוח מקיומו ולא להיתקל בו כמעט לעולם. כך
שלא באמת יצא לי לראות אותו או לדבר איתו, גם לא הרגשתי בחסר.
חוש ההומור שלי התפתח למשהו שניתן להגדיר כנורמלי, משמע, אני
לא אהבלה לגמרי. בתיכון פסעתי במסלול הנורמטיבי, הייתי
קונפורמיסטית להחריד! כמובן שהיו לי חברים, חברות, ידידים
ויזיזים.
כבר חלף זמן מאז נפרדנו עידן ואני, בערך שנה. התגברתי עליו
מכל הבחינות, והוא כמובן החליף לו מלא חברות אם בכלל אפשר
לקרוא להן כך.
באותו יום לפני שבוע, הגעתי לצבא כמו בכל יום אחר. שמעון רצה
להחליף איתי תורנות ולסגור את השבת הזו בבסיס (זה לא כל כך
נעים להיות מרותק).
אני בחורה טובה, אם מבקשים ממני משהו שאינו מוגזם אז אדרבא,
וכך הוחלפה לה תורנות מגעילה הכוללת שהייה משעממת בבסיס שאין
באמת מה לחפש בו, חוץ מחתולים משוטטים ואוכל השוחה בטונות של
שמן. באותו יום החלטתי ללכת עם חברות להסתובב קצת בעיר,
חיפשנו לנו מה לעשות. ואז נתקלתי בו - חברה שלי ששמרה איתו על
קשר המבוסס על "היי" במקרה של היתקלות בלתי מכוונת בעליל
הרחוב, אמרה לו כבכל פעם "היי, מה המצב?". אורי, שרק חזר
מהצבא באותו יום ועדיין היה במדיו הירוקים שגרמו לגופו הגבוה
והאיתן להיראות כמו פרסומת מהלכת למדים, ענה לה "סבבה",
וכמובן טרח להתייחס אליי ובנחמדות לומר "היי". ההתייחסות שלו
אירעה הודות לשמלה הסגלגלה היפה שחשפה את רגליי הנאות שבהן
בורכתי הודות לסבתי ז"ל. חברותיי ואנוכי המשכנו לטייל לנו
ברחבי המרכז המסחרי וברחובות הפופולריים על התיכוניסטים, בני
גילנו והסטודנטים. כעבור זמן מה ובעודי מסתובבת עם חברות
שאינן מכירות את אורי, שמעתי לפתע קול קורא לעברי. לא, זה לא
היה אלוהים, כי אם אורי, אתיאיסט מוחלט בכל רביב ושבב של
גופו. החלפנו את מילות הברכה השגורות בפי הבריות וכל אחד
המשיך לדרכו עם חבריו החביבים. מיד לאחר שתפסנו קצת מרחק
מאורי ומחבריו, ניגשה אליי חברתי ואמרה: "מי זה החתיך הזה?
מאיפה את מכירה אותו?", עד אז לא הסתכלתי עליו ברצינות. בושה,
חושיי כציידת רווקה הבוחרת את טרפה קהו. הזרע כבר נטמן בראשי.
באמת, השם ישמור, איך הייתי כל כך טיפשה ובלומה מכדי לשים לב
לכך. בחלוף ימים מספר נפגשתי עם חברתי הוותיקה שהכירה את
הבחורצ'יק מספיק על מנת להשיג לי את מספר האייסיקיו שלו.
לבחורה קונסרבטיבית כמוני מותר עוד להתחיל לדבר באייסיקיו,
חלילה וחס לדבר בפלאפון עם בחור על יוזמתי. כך התחלתי לדבר עם
אורי - הוא היה נחמד אליי כשם היה נחמד אל שאר הבריות, וכאשר
גילה עם מי הוא מדבר וקישר בין הדמות למספר הציע שניפגש למחרת
באותו יום. לחברה שרמזה לי באופן ישיר כי הבנאדם חתיך הורס
נתתי את מספרו של אורי והכרזתי מפורשות שיש לה תחרות (בצחוק
כמובן). נפגשנו שלושה ימים לאחר אותה שיחה, דיברנו על הא ועל
דא, שום דבר לא רציני. הייתה זו הפגישה השלישית, שבה הדביק לי
נשיקה לפתע בלי שציפיתי, אך בכל זאת זה נראה כמו הדבר הטבעי
ביותר בעולם. לבי פרפר בקרבי והתחלתי להתבלבל, נאבקתי בעצמי
כדי להסתיר את מידת ההתרגשות. שלא תבינו לא נכון, אין זה
הדייט הראשון שלי עם בחור וזאת לא הנשיקה הראשונה, אך מעולם
לא נתקלתי בבחורון כמו אורי, בעל טכניקה מעולה, ומישהו שבאמת
הרגשתי כלפיו משיכה כימית אדירה ובלתי מובנת.
כבר עברו יומיים מאז נפגשנו בדייט השלישי. התאכזבתי נורא מפני
שלא התקשר ואף לא שלח הודעה אחת. בכל הדייטים הכושלים שבהם
הייתי לפני כן, הצלחתי לקרוא כשהבחור מעוניין, אך הוא היה
מסתורי וכוונותיו לגבי מעורפלות. יומיים ניתחתי וחפרתי
לחברותיי על מה שהיה ועל מה שיכול היה להיות. אורי, הזכור לי
לטובה עוד מימי הילדות, לא מעוניין בי... מה כבר יש להיות לא
מעוניין?! אני לא שמנה, אני לא טיפשה, אני לא מכוערת, אבל אני
קצת כבדה (רצינית). עוד לא נתקלתי בבחור שאמר לי שהוא לא
מעוניין אחרי דייטים ראשונים, אני זאת שאמורה לזרוק ולא הוא.
פחדתי שהוא ישחק בי, בדיוק כפי שנהגתי בכל הבחורים שקדמו לו
ושכמוהם לא אדע שאני צעצוע עלוב למשחק אכזרי. בהתלבטויות
ובהתחבטויות מסוג זה עברו עלי יומיים נוראים. בסופם טרח לפנות
אליי באייסיקיו ולפלרטט קצת, ואני, כאילו כלום לא קרה מעולם,
צחקתי, התבדחתי עמו כאילו לא היו דברים מעולם.
כמה הייתי רוצה לומר, שהיו אלו רק התלבטויות סרק וחוסר ביטחון
לא מבוסס, אך הימים עשו את שלהם. הוא לא הציע יותר להיפגש,
ואני בצער נאלצתי לעבור לסדר היום ולשכוח מאותו בחור נאה. לא
נראה לי שאמשך כך יותר לאיש, לא נראה לי שתהיה ביני לבין בחור
כימיה מעין זו. אולם, עולם כמנהגו נוהג ועליי להמשיך, להתגבר
ולהתעודד שלפחות היו לי נשיקות תאווה אמיתיות, תשוקה טהורה,
דבר שאליו רבים לא זוכים. אורי המוכר בעיר עוד יתפרסם ברבים
בזכות כישוריו הנפלאים ואז כשזה יקרה אוכל לצאת בגאון,
להתרברב ולומר "הוא אחלה בחור, אני יצאתי איתו! הוא נשקן
מקצועי, ואני הייתי שיה תמימה שזכתה לעונג הגדול".
שונאת התחלות, שונאת תהיות על מה יהיה ועל מה הוא חושב, שונאת
משחקים, שונאת לחכות לפני כל שלב. אוהבת התחלות מתוקות, נהנית
מהנשיקות, מהציפייה לבאות, נהנית לספר לחברות על כמה כיף לי
ועל כמה אני בת מזל. אוהבת-שונאת התחלות, בדיוק כמו רוטב
חמוץ-מתוק על בשר מוקפץ, הן הולכות מעולה על קשר המקפיץ לבבי.