דמעה זלגה היום מתוך עיניים עצובות,
בגידה הורגשה מתוך העקרון,
אחרות באו אחריה,
כאילו מיהרו לנחם,
אחרת נבלעו בתוך העלבון,
נשארות מכונסות בעצמן,
למען לא ידע אחר שהייתה פה פגיעה.
                             
                             

נהר של דמעות נשאר בתוכי,
נהר של כאב מתחבא בגופי,
מציף אותי למקומות כואבים,
רק עיניים בורקות מצביעות על מיקומו,
מקום אגדה שמלבדי אף אדם לא מצא.

                             

דמעה נוצצת כיהלום,
נושרת על לחיי,
משאירה אחריה שובל רטוב,
מתמקמת על סנטר רועד,
בורחת למקום אחר,
נמחתה מעל פני האדמה,
כאילו לא הייתה,
ולאחריה באה דמעה חדשה,
דמעה נוצצת כיהלום....

                           

כמה מילים על דמעות שנשארות איתנו כשכואב.