אני רוצה להגיד לך משהו.
לספר לך משהו על הילדה הזאת שהייתה שלך עד לא מזמן.
אני רוצה לספר לך, כמה היא מדהימה.
לצערי הרב, אני לא באמת חושבת שאתה הבנת אותה עד הסוף, אם היית
מבין לא היית נותן לה ללכת. ונתת לה.
היא הייתה מוכנה לעשות הכל בשבילך. להקריב את האושר הפרטי שלה
בשביל להשיג את האושר שלך. היא חשבה שמגיע לך. אני לא יודעת
למה חשבת שלה לא מגיע. כי מגיע לה. תאמין לי.
אתה יודע, היא תמיד הייתה שם בשבילי. כל פעם שכמעט נפלתי היא
הצליחה לא לתת לזה לקרות. וכשכן נפלתי, היא עזרה לי להתרומם.
וזה משימה לא קלה. אבל היא לא ויתרה. והיא הייתה עושה את זה גם
בשבילך. אם אתה לא היית מוותר. אבל נראה לי שוויתרת.
יש לך מושג כמה היא אהבה אותך? לצערי אני חושבת שזה עוד לא עבר
לה. ולא בגלל שאני חושבת שאתה בן אדם לא טוב או משהו, להפך,
אני חושבת שאתה באמת משהו מיוחד. פשוט חבל לי, כי אני יודעת
שהיא צריכה מישהו שיעריך אותה קצת יותר. שיגיד תודה שיש לו
אותה. ויש על מה להגיד תודה. אתה אמרת?
אתה יודע כמה פעמים פגעו בה כבר? כמה פעמים שברו לה את הלב?
ואני תמיד חושבת לעצמי, למה בעצם? למה בן אדם שנותן הכל בשביל
האהבה שלו תמיד נדפק בסוף איכשהו? למה בן אדם שמוותר על עצמו
בשביל מישהו אחר תמיד נשאר בסוף לבד ברגעים הקשים?
אני עשיתי טעות פעם אחת. השארתי אותה לבד. ואני מתחרטת על זה
עד היום. כי זאת זכות להיות חברה שלה. גם אם לפעמים זה נראה
משימה בלתי אפשרית. בתכלס היא עושה הכל מאהבה. ואיך שהיא יודעת
לאהוב...הבעיה היא, שאני יכולתי לתקן את הטעות שלי. ואתה, אני
מניחה, כבר לא תצליח. והשאלה שלי, היא אם אתה בכלל רוצה לתקן?
אבל אני חושבת שהתשובה היא לא. וחבל. כי לוותר עליה זה לוותר,
על חברה אמיתית. בלי הצגות ובלי פוזות. נטו משהו אמיתי. וזה
מצרך נדיר...שמתי לב לזה לאחרונה.
אתה יודע? ראיתי איך היא מסתכלת עליך...וכאב לי הלב. כי אתה לא
הסתכלת. כנראה שהיית יותר מידי עסוק בעצמך. הייתה תקופה שהיא
הייתה חלק מה"עצמך" הזה...ואז הסתכלת עליה...אבל שוב, זאת
הייתה הבחירה שלך להוציא אותה מהחיים שלך. מהחיים היפים האלה
שלך.
יפה שכמותך...
חבל שאתה לא קצת יותר חכם...
חבל...יכולת להיות סוג של מושלם.
איתה.