נגלית לי בחלום, והבטחת לי שאת שומרת על עצמך.
"אני לא אעשה היום כלום." אלה היו מילותייך.
היום...

טוב מכלום, אני מניחה.
ולא נותר לי אלא להאמין למילותייך, שכלל לא היו מילותייך,
אלא כוח קסום בראשי שהשריש בי שמץ תקווה.
אאמין, כי חלומות הם קסומים ובעלי כוחות מסתוריים.
אאמין, כי חלילה לי אם לאו.
אאמין, כי זהו החבל הכובל אותי הן למציאות והן לדמיון.
אאמין, כי הפחד, החשש והדאגה, חזקים ממני ללא אמונתי.

אאמין, כי אמונה ותקווה אלוהיות הן.
אאמין, ואתקשר לדרוש בשלומך עוד מעט.
סביר להניח שלא תעני לי, לכן אתקשר לוודא אצל הורייך.

אני לא יודעת מה לעשות. לא מכאן... מרחוק.
רוצה להגיע עד אלייך ולחבקך לנצח. לנשק איפה שכואב ולא להרפות
ממך עד שאזכה לדמעה וחיוך.
לא להרפות עד שאשמע אותך אומרת לי ולעצמך בעיקר ש"יהיה בסדר".
לא להרפות... לא...
להרפות.
לא להרפות.
לא להרפות ממך. לעולם.

ואת הקשר בינינו להדק כה חזק..
לחזור לחוש בך גם מסוף העולם.
לחזור להרגיש את הליטוף שלך למרות עשרות ההרים בינינו.
לחבק מרחוק, וללחוש את האהבה האינסופית אלייך, ושתשמעיני גם
מעבר לאופק.
מתגעגעת. מתגעגעת. מתגעגעת. מתגעגעת!!!
וקשה.
קשה לא לדרוך על פצע ברגל.
קשה להאמין כשעצוב.
קשה לחייך כשרע.
קשה לעוף בכנפיים שבורות.
קשה לחבק בגוף כואב.
קשה לאהוב בנפש פגועה.
קשה להסתכל בעיניים מפוחדות.
הכל קשה. הכל כל כך קשה.
אבל חייבים.

וגם לי קשה.
שאת לא מדברת.
שאת לא משתפת.
שאת לא פוקחת עיניים לעולם.
שאת לא מביעה.
שאת מרגישה לבד כשאני יושבת לצידך,
בוכה ומתחננת שלא תוותרי,
ואומרת עשרות מאות ואלפי פעמים שאני איתך בגופי ובנשמתי.
שהרצונות שלך אובדים בחשיכה.

קשה לחבק גוויות.
קשה לנשק גוויות.
קשה לאהוב גוויות.
אל תהיי גוויה. אל תמותי.
אל תעלמי ותאבדי בין הצלליות.
גם כשנראה כל כך פשוט להפרד מהמוכר, השנוא,
גם כשנורא...
נורא עוד יותר בהמשך הקר. בהמשך החם.
בהמשך הלא-ידוע שאיש לא חזר ממנו לבקר על המתרחש!
איש לא שורד שם. עובדה.
ואולי...
אולי איש לא רוצה לחזור אחורה משם?
אולי. אבל אם זה כך, אל המקום הנשגב שלך תגיעי רק אחרי שתקופת
הכהונה שלך על חייך פה תסתיים.
אולי על מנת להגיע לשלווה, או לטוב, או למי יודע מה שכל כך
שווה את הכאב המוחשי של המעבר והגסיסה, עלייך לצבור ניסיון גם
פה.
אסור לוותר עכשיו, ילדה.
ואילו רק משום שאת ילדה.

הכי מובן מאליו, אהובה, הוא ששם גורלך בודד. שם את לבד. גלמודה
בלא-מודע.
וכאן... כאן את לעולם לא תהיי.

אוהבת.