ערפל, קצת כמו עשן סמיך, מקיף אותי.
מבעדו אני לא כל כך מצליחה לראות עתיד
ובקושי נראית השתקפות שלי בעיני עצמי,
גם אם מנסים להשלים את הפרטים עם הדמיון,
שנדרש בימים אלה, כמו כולם, לשעות נוספות
של כיוון והתכוונות.
הערפל מקיף את כולנו, סמיך ומעושן כולו,
מבעדו לא רואים האחד את השני
והגוף שנמצא ליד מטשטש כמו במשחק מראות של קוסמים מתחילים.
זה משבש את גלי המחשבה,
והדמיון כבר מבקש,כמו כולם, לנוח קצת
כי קשה פה לחיות.
וזה אפילו לא ערפל שמחביא בתוכו כמה טיפות קצת גשם
כדי לשטוף אותנו מההזיה שלנו במקלחת קרה,
זה סתם מסך שחוסם את הראות באי ודאות מציקה.

13/11/01