א.
אני גרה במקום מרוחק מכל אדם
אובדת עצות ומקיזה גם דם
רוצה להשתחרר מעולו של המקום
אפשרי גם מחר, אבל עדיף לי כבר היום

לא קורה כאן כלום, שקט פה רוב הזמן
הטבע צומח ואני עדיין כאן
עצים, אירוסים ובעיקר פירות הדר
כמו לולאה שתמתח לה גם מחר

פזמון ראשון:
מי יודע כמה קשה הוא יהלום?
מי יודע מתי המציאות היא רק חלום?
מי יכול את המציאות ללטש
וליצור, עולם חדש מלא כולו באור ואש

ב.
לפעמים יש לי עסק פה עם חיות
ממש נמצאת אני בתוך גוב האריות
מנסה לשרוד, בורחת לימין, בורחת לשמאל
אך לעזרתי באה רק בת קול

נעלמת לרגע, הבדידות מתמוגגת והשעמום נעלם,
מדמיינת מקום סודי ושקט ששוכן מעבר לים
אין שם אף אחד מלבד האנשים שאני אוהבת
יום יום מכתבי אהבה להם אני כותבת

פזמון שני:
מי יודע כמה אהבות יש בעולם?
מי יודע מתי נעשה שלום עם כולם?
נוכל לעשות הכול אם רק נרצה
אין סוף לאפשרויות, אין גבול, אין קצה

ג.
החיים הם כמו פאזל עם אינספור חלקים
אנחנו תמיד מתחילים באיזו מסגרת
וממשיכים אט אט למלא את החסר
עד שהתמונה הגדולה לנו תתבהר

אז נכון שהתמונה שלי עדיין איננה ברורה
אבל אני מרכיבה את הפאזל ויש לי עזרה
חבר שממש קרוב לליבי, ידיד נפש, מלאך אמיתי
שאני בטוחה שתמיד יהיה איתי