לא הכל שחור:
יש צהוב ולבן
בשפע הפרחים
ובחול,
בשמים החקוקים.
ויש את החום,
שגרתי, את אומרת,
אבל חד-פעמי,
אני יודע.
והשחור בשיערה,
דמיון שחובו נפרע.

אדום טבע שפתיה
מסתגלות אל מאמץ השתיקה
מעומס מילותיה.
לא הכל שחור,
בינתיים רק סודותיה.

ירוקת של פרא
בתום השירים שהיא אומרת,
ארמון הזהב של היכלי חמדותיה,
היא אחוזת שנהב.

שטיחי ארץ מרפדים צעדיה,
נסתרים בגוונים שבין
החושך ושתיקתו.
לכל כוכב בכור
יש סגול בין-ערביים
מולד לטעת תקווה.
לא הכל שחור,
גם בלילה,
רק שיערה.