|
כמה היו הימים יפים
כשעטפוני מים בבועה שבפנים
בריא ושבע פיתחתי איברים
שאוכל לנשום את האוויר
ולהריח ניחוחות
להביט ביופי המרהיב
ולהקשיב לקולות
להתמכר למגע
אולי הייתי מעט חצוף
ייתכן שפשוט ונעשה שם צפוף
קולות שמעבר קראו לי לחקור
שאלות ממש מדגדות
בתאים הצעירים
ובלב צובטות בי דאגות
להתעמת עם לבטים
להחליט החלטות אמיצות
לא זכיתי לאישור מאיש
כבר אז בתחילת הדרך
ונחוש יצאתי למסע באי הודאות
לפעמים קשה ואז אני מתגעגע
זה שלב ראשון בתהליך ההיפרדות
בועט קדימה במנהרה
לא ניתן עוד למנוע את חלקי בתהליך הבריאה
וחבל בבטן קורא לחזור
נאחז בקרום הציפיות
ובצרות האופקים
כדג עיקש שחש במליחות
שואף למים מתוקים
פתאום רואה את האור
נשימה ראשונה באויר הצח
מתנקה מן הקרום והחבל נחתך
אני בוכה מהתרגשות ומישיר מבט
את יפה מבחוץ
את יפה מבפנים
כמה קל לאהוב כשנפרדים
לא זכיתי לאישור מאיש
כבר אז בתחילת הדרך... |
|
|
(כולם לשיר,
ו...)
מי ישגל זונות
ישראל
אותן מי ידפוק,
אני הגיבור
רב שוגל,
מבסוט מאוד!
שמעעעע!!!
בימים ההם
בזמן הזה,
הלוואי שאין
לי איידס
אני מקווה.
וואו איזה
שטויות אני
עושה...
להב בן-לאדן,
ממתין לתוצאות,
ומקווה לטוב,
וככל הנראה כותב
צוואה,
(אה..., ואפשר
להפסיק לשיר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.