New Stage - Go To Main Page


"אהבתי איך שהיא נגעה בי"
-"אז למה ברחת?"
"נלחצתי"
-"היא יפה?"
לא כל כך. גם לא רזה. חוסר שלמות מושלם שכזה. חשבתי שהיא
סתמית, שיחקתי בה.
ואיך שהיא נגעה בי, עם קצות הציפורניים ועברו בי צמרמורות
ורעידות בכל הגוף. הרגשתי כמו מטורף.
והאופי שלה. מדהים.
מפצה על הכל.
"לא, היא לא יפה"
-"אז מה עשית איתה?"
"איך שהיא רוקדת. לא ראית אותה רוקדת. היא מדהימה. אני חושב
שהתאהבתי בה כשהיא רקדה"
-"אבל זה היה כל כך מזמן, למה חיכית עד עכשיו?"
"רציתי לשמור על האופציות שלי פתוחות"
-"איזה אופציות? זה לא שהיא הייתה מכריחה אותך להיות חבר שלך"
"נכון. היא לא כזו, אבל אז היא לא הייתה מוכנה. אתה יודע.
עדיין ילדה קטנה. עכשיו היא מושלמת"
-"אבל אמרת שהיא לא יפה"
"לא. היא לא"
נכון, היא לא יפה. וגם לא רזה. אבל איך שהיא רקדה שם. כל כך
מודעת לעצמה. איך שהיא הזיזה את הגוף שלה, את האגן, בסיבובים.
רק רציתי להרגיש אותה. אבל לא יכולתי, כי יש את כל העניין הזה
של לשמור מרחק בהכרות ראשונה. להתנהג יפה. מזל שהיה שם
אלכוהול.
-"ואיך היא מנשקת?"
"מדהים"
-"מה כל כך מיוחד?"
"איך שהיא נהנית מזה"
-"מה מיוחד בזה?"
"היא נהנית מהנשיקה, וזה גורם לך להנות ממנה גם. אין לה טעם.
יש רק את הריח הטוב הזה מסביבה. אתה לא מכיר את הריח הטוב הזה
מסביבה."
-"ריח טוב?"
"כן. ריח טוב"
של הכביסה, זה שנדף מהחולצה שלה כשחיבקתי אותה חזק, טמנתי את
הראש שלי בצוואר שלה. רציתי להישאר ככה תמיד. אבל חברים שלי
המשיכו הלאה, אני לא יכול לעזוב את חברים שלי רק בשביל להישאר
לחבק אותה. ועוד באמצע בית הספר. חוץ מזה שהיא קצת נסוגה.
ניסתה לדבר.
-"אתה נהנה לדבר איתה?"
"אתה תצחק עליי"
-"לא דיברת איתה?"
"השיחות שלנו היו קצרות. אתה יודע. עשית לה את מה שאני עושה
לכולן. משכתי אותה לרצות אותי, וברחתי"
-"ולמה ברחת?"
"כי נלחצתי"
-"ולמה נלחצת?"
"כי לא רציתי לברוח"
רציתי להישאר איתה שם לנצח. לזרוק את הפלאפון שלי מהחלון,
להישאר ולחבק אותה. להרגיש אותה. את הגוף המושלם-לא-מושלם שלה.
ולנשק אותה. הייתי רוצה לנשק אותה שוב.
-"ולמה נפגשת איתה כל כך מעט?"
"אתה מכיר את המשחקי אגו שלי"
-"אז תפסיק איתם"
"אני לא יכול"
-"למה?"
"אני מכור"
-"אתה נהנה מזה?"
"כן"
איך שהיא רצתה אותי. אני, בלתי ניתן להשגה. היא כל כך רצתה
אותי. השתוקקה אליי, כמעט כמו שאני השתוקקתי אליה. אבל המשחקי
אגו האלו. אני חושב שזה היה נגמר בינינו תוך שבוע אם לא היית
משחק איתה.
-"כמה זמן אתה מכיר אותה?"
"שנה וחצי"
-"וכמה פעמים יצאתם?"
"אני יכול לספור את זה על יד אחת"
-"אתה טמבל"
"אני יודע"
גם היא חושבת ככה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/12/06 7:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה א. ליברמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה