כאמור הערבי הלא מזוהה שלח את ידו אל הכיס בעוד כולם מסתכלים
עליו וכוססים מגפיים.
קימחי: "מה.. מה יש לך שם בן אנוש?"
(הערבי שולף מגש עם כוסות תה בדואי ופיתות ומתחיל לעשות
להטוטים, הפיתה נוחתת בטעות לאלבז על הפדחת.)
אלבז: "בונא יא קישוא נבול, מי אתה חושב שאתה?"
ערבי: "אחי, אתה לא זוכר אותי? אני המעצב מגשים שהזמנת לעבוד
פה."
אלבז: "אהה מעצב מגשים."
קימחי: "אהה מעצב מגשים."
שמחה: "אהה מעצב מגשים."
תינוק גוסס: "אה."

לוקיישן: המאהל הבדואי

סולימאן: "אחי למה הקוקאין בוער?"
חאמד: "אהה זה חדש, זה מנה חמה."
סולימאן: "טוב."
חאמד: "טוב."
(הגמל של חאמד מאבד את ההכרה ונופל)
סולימאן וחאמד: "טוווווווווווווב!."
סולימאן: "אחי תגיד, מה עם ראשיד?"
חאמד: "אהה ראשיד, הוא כבר הצליח להסתנן לחומוסייה של אלבז...
האכיל אותם סרטים שהוא מעצב מגשים פחח, אמרתי לו שיגיד שהוא
טכנאי מעקים..."
סולימאן: "מביט אל המצלמה וצוחק צחוק רשע"
חאמד: "אחי, אתה לא אמור להגיד את זה..."
סולימאן: "וואלה"
(הגמל של חאמד מתעורר לפתע, דופק את הראש בלמעלה
של האוהל ומתעלף שוב)
חאמד: "תאמין לי..."
סולימאן: "אז מה עם הרוצח השכיר הזה, ראשיד? הוא טוב בעבודתו?"
חאמד: "בטח הוא מסוכן ידפוק, בעברו הוא נהג להטביע דגים."
סולימאן: "אה יופי."

(המצלמה יוצאת לאט לאט מהאוהל, ברקע סולימאן אחמד והגמל משחקים
טוויסטר.)