|
מליוני שברירי מחשבות
מערכת עיכול כואבת
דברים נכנסים ויוצאים
והזכרונות שמזכירים
הצפה כמעט מוחלטת
השתלטות על כל חלקי הגוף
הקופסה השחורה כואבת
גם מחר הכול יצוף
מי ידע שזה יהיה כמעט הסוף
מי חשב שכך כמעט נמחקנו
אלוהים פשוט ישב והסתכל
ודבר לא עשה
דגל חצוי
אומה קרועה
זכרונות כואבים
מוות בלתי נגמר
אלו שישבו ולא עשו דבר
אלו שלבם היה שם
אלו שלחמו למען החירות
אלו שמתו ובמותם סבלו
המחשבות הופכות מעיקות
המוות שהיה
עדיין נשאר בקרבת מקום
פחד בלתי מוסבר
שאולי זה יקרה שנית
תינוק שנלקח מאמו
ולא ישוב לזרועותיה
צמותיה של ילדה קטנה
שנלקחו ממנה ולא יוחזרו
הכאב של הרעב
שאין לו מענה
חוסר התחושה הכללי
ותחושת הסוף
צווחות המוות
וקולן עוד צורם
עד מתי?
נכתב בעקבות המסע לפולין, אוקטובר 2006 |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.