היא צעדה במורד הרחוב. כל צעד הידהד בראשה, כאילו גופה היה
חלול, וכל מה שחיבר בין ראשה לרגליה היתה זכוכית דקיקה.
דמעות ירדו במורד לחייה. דמעות של אטימות, ושל פחד
וחרדה..דמעות ששרפו נשמתה, והותירו מאחוריהן חורים.
היא שמעה אנשים קוראים לה מאחוריה. היא פחדה מהם, מהאנשים. היא
לא יכלה לרוץ יותר, זה כאב יותר מידי. היא החלה להאט.
ככל שהאטה כך הכאב הצליח לגבור עליה יותר ויותר. הוא השיג
אותה. היא התמוססה בתוך השלולית הזאת, שאנשים מכנים אותה
"חיים".
בין הסחרחורת, והדמעות, והנשימה הכבדה, היא ראתה משהו מתקרב
אליה, משהו שחור ואפל, שגרם לה להרגיש מיוחדת, ושמחה, ושלווה..
אנשים מכנים את זה "מוות".
הוא הצליח להשיג אותה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.