[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אור בנעטיה
/
וידוי

"היי זה אני...", אני מרים את הקול שלי מבעד לעובי דלת הבית
שלו.
הוא פותח את הדלת במבט לא מופתע וכמעט עצוב כאילו יודע בדיוק
למה אני עומד במפתן דלת הבית שלו.
הוא מכניס אותי ואני צועד לכיוון הסלון, הוא שואל אותי אם אני
רוצה לשתות מים ואני נענה בשלילה.
אנחנו מתיישבים בסלון הבית החשוך שלו והוא יושב על הספה הקטנה
שמולי בצורה מאוד לא נינוחה ומתוחה.
אני גם בעצמי קצת נרגש ופותח את המשפט בקול רועד "אז מה
קורה?".
הוא עונה בספקנות "הכל טוב... מה, מה איתך?"
אני מרגיש שלא משנה אם אני אספר לו את מה שאני חושב בצורה הכי
מנומסת והכי יפה שקיימת... זה עדיין יגמר רע מאוד, אז אמרתי
לעצמי
לעזאזל!... הוא עשה טעות! שישלם עליה!

האווירה המעצבנת של סלון חשוך ביום צהריים כשכל החלונות סגורים
ושקט מופתי עושים אותי רק יותר לחוץ ועצבני להיות שם. חבל שלא
אמרתי לו שאני מגיע מראש ובטח ככה היינו קובעים שניפגש בחוץ.
אני לוקח אוויר כדי להוציא את המילים הרועדות,
"אז איך היה הטיול שלכם בצפון?"
המשפט שלי הדהד בתוך השקט המופתי של הסלון שלו ולקחו לו כמה
שניות לענות...
"היה סבבה..." עוד פעם שקט של כמה שניות.
אני מתפרץ במשפט ארוך ואומר "אחי תשמע אתה בטח יודע למה אני
פה... אנחנו לא תמיד היינו כאלה קרובים אבל אנחנו נחשבים חברים
טובים... ו... כל העסק הזה עם נועה פשוט לא מסתדר לי..."
הוא נראה כאילו הוא בוהה בריצפה מבין בדיוק על מה אני מדבר,
מתנשם ברעד ומחכה שאני אמשיך לדבר כי אין לו תירוץ או מילים
להוציא מהפה כרגע.
אני אומר בתקיפות "אני צריך שתגיד לי מה קרה שם?... מה היה
בצפון בינך לבינה?"
הוא ממשיך לבהות בריצפה מחכה כמה שניות ואומר במשפט שמתחיל
צרוד...
"אחי, הלוואי שיכולתי להבהיר לך מה קרה שם אבל בכל מקרה אתה
תקבל את זה איך שתקבל את זה..."
אני מסתכל עליו בתמיהה ואומר "מה?! מה זאת אומרת?!"
"ביני לבין נועה נוצר קשר בזמן האחרון של חברות טובה מאוד וזה
התחזק בצפון. אבל אחי... אני יכול להישבע לך במה שתרצה... לא
היה כלום, כלום, כלום ביני לבין נועה בצפון אני נשבע לך."

אני מסתכל עליו בבלבול, חושב לעצמי: למרות רשימת הבגידות
הארוכה שלו, הוא לא שקרן... ואני גם מכיר אותו כחבר טוב במשך
שנים, הוא לא היה משקר לגבי דבר כזה.
אני נהיה מעוצבן עוד יותר כי אני רציתי להגיע מתנשם ומתנשף
מעצבים וקריזות לדלת הבית שלו, לעמוד מולו במפתן הדלת שלו,
לצעוק ולהטיח בו "איך עשית את זה יא זבל!? אני והיא נפרדנו רק
לפני חודשיים! איך אתה מעז לעשות שטות כזאת!!!!?".
אבל אם מספיק שעבר לילה אחד שישנת על זה... אתה מגיע לעימות
הזה רגוע ושקול הרבה יותר ממה שחשבת שתהיה.
הרגשתי נבוך. רק לדבר איתו על זה, רק מלשבת איתו בסיטואציה
המוזרה הזאת בבית שלו. אני מכיר אותו ויודע שהוא בטוח התחיל
איתה מיליון פעמים כשלא הייתי בסביבה. אפילו לפני שנפרדנו הוא
היה מתחיל איתה מול העיניים שלי... אבל ככה הוא... התרגלתי
אליו... גם כן חבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לכל המתגיסים
החדשים
שפשוף קל ועלייה
מהירה בסולם
הדרגות


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/12/06 12:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אור בנעטיה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה