מתגעגעת!
זה מתאר במילה אחת מה אני מרגישה עכשיו...
מתגעגעת אליך, אל כל הרגעים שהיו לי איתך.
השארת אותי לבד בעולם. מילא אם זה היה עולם טוב, מלא בחום
ואהבה. אבל נטשת אותי בודדה בעולם של ניכור, שנאה, מלא
באכזבות.
אף אחד לעולם לא יבין אותי כמוך. אף אחד לא יאהב אותי כמו שאתה
אהבת.
לא נשאר לי אדם לסמוך עליו. הפכתי מילדה, נערה, אישה, לחומה.
חומה שאי אפשר לפרוץ, שאי אפשר לבקוע.
לא עובר יום שאני לא חושבת עליך, אם זה במתכוון או לא במתכוון.
כל דבר מזכיר לי אותך. מים, נעליים, המכונות במפעל של אבא,
קעקועים, הדמות שלי במראה...
אתה נמצא בכל מקום, בכל דבר, כאילו מנסה לשמור עליי.
אני חולמת עליך המון. לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה חלומות, כי
הם כל כך מוחשיים. אני יכולה לחבק אותך ולהרגיש את המגע, להריח
את הריח שלך. פעם אחת אפילו ניסיתי להתקשר אליך כשהתעוררתי.
האמנתי באמת ובתמים שאתה תהיה זה שיענה לי. אבל אז, בדיוק אז
אמרו לי שוב שאתה מת. ידעתי שאתה מת, אבל האמנתי שאתה חי.
הייתה תחושה כזו שהייתי צריכה לעכל את המוות שלך מחדש. וזה היה
כל כך קשה.
החלומות האלה, האמונה הזו, הורגת אותי, אוכלת אותי מבפנים. אני
חייבת לשחרר אותך, את עצמי. להשתחרר מהייסורים העצמיים האלה!
אבל אני לא יכולה! לא רוצה, לא מוכנה לאבד אותך! אני יודעת
שאתה מת, אבל בשבילי אתה כל כך חי!
היה לי אותך, אבל עזבת אותי. לקחת איתך גם את החיים שלי,
והשארת לי רק זכרונות...