כשהיד מחליקה במורד התלתל
והאצבע מדגדגת בדיוק במקום
אני סולחת לעצמי, לך, כמעט ושוכחת
עוד חלום.
תרגישי איך זה, פנטזיה תפורה מראש
המציאות ל-נצח תכה בך חזק על הלב
תדמייני, בלי לחשוש
עצמי עיניים וכבר תראי
הוא אוהב.
תמיד רוצה מה שלא שייך לה
ואף פעם לא יהיה
ימים ולילות משננת מה שכבר נצרב בה:
נשתוק, נבכה ונחיה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.