[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ארבעה חודשים, חיים שלמים לא הכינו אותך לארבעת החודשים
האלה... ארבעה חודשים מלאים בסיגריות, כי סיגריות הן כבר לא
מוצר שמרגיע אותך, רעל ממכר שגם אתה מכור אליו, סרטן ריאות
פוטנציאלי, פצצת סירחון בין האצבעות. סיגריות גורמות לך
להתחבר לאנשים, כולם רוצים לשבת על סיגריה עם כולם, סיגריות
שוברות קרח, דיסטנס, כשאין מה לומר מדליקים אחת. וכמה שלא היה
מה לומר...
אז גם לראות אותה או יותר נכון להגיד לשבת איתה סוליקו היה על
סיגריה, ולא סתם, ווינסטון לייט! אלליי, שני נושאי שיחה
משותפים. ואם היא מעשנת את הסיגריות שלך אז מיד כמו אינפנטיל
בן 16 שעוד לא פיצץ את החצ'קונים שלו אתה אוטומטית חושב
"נועדנו...". כן, נועדנו זה לזו, יחד עם עוד 36 מיליון אנשים
שמעשנים ווינסטון לייט.
אז הכול נחמד בינתיים, אתה, היא והסיגריות שלכם, רק חבל שעוד
בהתחלה, ממש ממש בהתחלה, כשהכול היה טרי לא בא אליך מישהו
ואמר לך "אחי, היא בחורה מאוד נחמדה, ותראה בעצמך כמה שהיא
יפה, רק מה, תכין את הווזלין, זה הולך להיות כואב".
ואתה, כמו כל ישראלי שחצן, אבל ישראלי שחצן שבטוח בגומות
ובעיניים הירוקות שלו, חושב על עצמך במונחים של פיגועים
ותאונות דרכים "לי זה לא יקרה", כי אתה יודע שלך זה לא יקרה,
אין סיכוי, אתה הרי זה שחותך תמיד, והרי הפעם, הפעם אתה לא
רוצה לחתוך, אז זה לא ייגמר, אתה בטוח שזה זה.
והנה כל החברים מרוצים, הם כולם ידעו שיום יבוא והרווק הנצחי
שלהם ייתפס, הם אמנם חשבו שזה יהיה עם דוסית, אבל מה זה חשוב
שזו לא דוסית, לא נתפס על קטנות. העיקר שנתפס, ומה זה חשוב עם
מי? גם הם וגם אתה לא חשבתם שיש סיכוי שיקרה ההפך.
ולאט לאט אתה מתחיל להתנהג כמו כוסית, שם תמונות שלה במדף,
מוריד מהאימיול שירים של אלטון ג'ון, ומדבר על דברים כמו חיים
חדשים, ירח וכוכבים, ומתנות עם עטיפה מקטיפה.
וואלה אחי, מה אני אגיד לך, זה לא שהחיים אז בתקופה ההיא היו
דבש, זה פשוט היה לחיות בכוורת, לנסוע בין המעברים של הצוף,
לחלק כאפות לדבורים עסוקות, מוזיקה? אתה לא חושב על זה. אין
לך סיבה לחשוב על זה, יש לך את הגיטרה הכי טובה, הכי יפה, הכי
מצלצלת שאי פעם תהיה לך, יש לך שיר עם מילים יפות מדילן וסולו
יפה מהנדריקס.
איך אפשר לומר את זה בפשטות? הבחורה העיפה לך את התחת.
וכמו כל דבר שעף לשמיים, גם התחת נחת בסוף, וחתיכת נחיתה הוא
הביא, כזאת שתרגיש את הכאבים שלה עוד הרבה הרבה זמן.
ואז לא מדברים וחוזרים לדבר, ואז חוזרים לביחד וחוזרים ללחוד,
ושוכבים ואז לא יושבים אפילו אחד ליד השני, והכל הכל. ואתה
קולט שזה אולי סוג של משחק. היא נהנית מזה? אולי היא באמת
רוצה אבל באמת לא יכולה? אין מצב שאתה קולט מה הולך שם.
ואז אתה תופס שאתה מתחיל לפתח סימפטומים לא סימפטיים בכלל,
פרנויות, אובססיות, קנאה, להיות בתוך הלהבה, אתה יודע שאתה
נשרף. בעצם שאתה שורף את עצמך וזה מראה לא יפה להישאר עם
הכוויות אבל לעזאזל אתה לא יכול להפסיק.
ופתאום אחי, יום אחד אתה קולט משהו, אתה קולט שאתה נרקומן,
אתה ג'אנקי מסריח שלה, וכמו נרקמון מסריח מסומם מעל הראש
שפותח את התחת שלו בגן החשמל בשביל עוד 50 שקל, אתה פותח את
התחת שלך בשבילה, אתה קורע את העיניים כשאתה מסתכל עליה, בלב
שלך יש את כל ניסוי הגרעין האיראני, שמסתבר שעובד בהצלחה
יתרה, כי לא נשאר שם כלום.
והמוח? המוח כבר לא אותו דבר, זאת אומרת הוא נשאר שם אבל רק
בעטיפה החיצונית שלו, כל מה שנשאר שם זה אוסף של מספרים
בינאריים שאם מישהו ידאג לתרגם אותם הוא בטח ייבהל וירוץ.
בקיצור המוח לא מתפקד.
וככה נראים החיים שלך, תלות מוחלטת, ניסיון נואש לחטט למרות
שאתה יודע שאתה יורה לעצמך ברגל, דיכאון שרק אתה יודע שקיים
וזהו.
תן לי להגיד לך משהו, אחרון אני מבטיח... אין לזה תכלית, היא
לא תחזור אליך יום אחד, ואתה כבר לא תסתכל עליה כאל בנאדם
יותר אלא כאל שעשוע, אבל מהסוג העצוב, אם תגיד ככה מה היא
תעשה, ואם תעשה ככה מה היא תגיד? ברוב המקרים זה לא מזיז לה
את הקצה של הביצית שלה.
אתה לא תתפכח בקרוב, לאט לאט אתה תירקב, כמו שכבר שמת לב, וכל
יום שעובר זו מלחמת הישרדות מחודשת. השמש הפכה לאויב הכי גדול
שלך, והחושך והכוכבים בחוץ הם החברים הכי טובים.
לפחות הרוקנרול שלך נשמע הכי טוב מאז ומעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הזיכרון הטרי
הראשון שלי הוא
קולות חזקים של
אסלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/12/06 12:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנומליה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה