דמעות של אהבה (או: תיעוד אחרון של הלילה ההוא)

אין דבר יותר קשה מלראות אותך בוכה.
רק לכתוב את זה גורם לי לבכות בעצמי.
ואת יודעת כמה שקשה  לי לבכות.
לימדת אותי לבכות.
.
דנה שלי, קשה לי להביע את מה שאני מרגיש כרגע. זה סוג של
ריקנות בלתי נגמר. השארת בי חור כה גדול. אין לי שום דרך לסתום
אותו. הלב שלי נשאר אצלך. אל תחזירי לי אותו. קחי אותו לעד.

בלילה, כשבכינו נורא,
הדמעות שלנו התמזגו לדמעה אחת גדולה ועצובה.
נגיעות אוהבות עשו הרגשה של נצח.
קולותינו הצרודים הרעישו צלילים של קץ.

זו היא אינה כינה לאהבה. זו היא כינה לבדידות.
אהבה היא אשליה מתוקה.
אשליה שהכל יסתדר מעצמו. בקלות.
כי האהבה מנצחת.

אמרת שאת כבר לא מאוהבת בי. אני לא יכול להסביר כמה זה כאב.
אבל ידעתי שאת אוהבת אותי. שאנחנו מאוהבים והכל עכשיו זה רק
שקרים להסתיר את הדמעות.
מתי נבין שזו הייתה טעות. אני לא מפסיק להתגעגע וקשה לי. לראות
תמונה שלך, להריח את הריח שלך על הבגדים שלי, כל דבר פה מזכיר
לי אותך. את לא יכולה סתם להיעלם מהחיים שלי. את החיים שלי.
ההרגשה של להיות בלעדייך היא נוראה ועצובה ואני בוכה כל היום.

"יהיה לך טוב בלעדי", מיררת. "יהיה לך טוב בלעדיי", התנגדתי.
זאת הפעם הראשונה שאנחנו משקרים אחד לשני. דווקא בסוף.
משכנעים את עצמנו ואת אהבתינו שנוכל בלי. שנוכל לבד.

את כמו מתכסה בי מפני קור הבדידות.
עוטף אותך כמו שאת אוהבת. שלא יהיה לך קר. שיהיה לך נעים
בחיקי. לצידי.
כמו שאת אוהבת. להתכרבל בי. להתעטף בי. ואני בך.

זה היה מגע אחרון וכואב.
מגע מלטף ונעים שכזה, איך הוא יכול לכאוב כ"כ?
שנינו הרגשנו כ"כ אוהבים, ובכל זאת כ"כ עצובים.
את עוטפת אותי בחיבוק עצוב,
ובוכה עליי דמעות של אהבה.

עכשיו,
הכל ריק בלעדייך.

אוהב אותך תמיד.

יגל




מחכה לך לנצח, שתחזרי אליי.