[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








א. הצניעות הפרטית
אחת המידות החשובות ביותר הנה מידת הצניעות. מידה זו יסודית
כל כך ומוכרחת כל כך לתיקון ולהתקדמות העולם, עד כדי כך שהיא
דוחה את 'דרך הארץ' הפשוטה. למשל: מדרך ארץ פשוטה לשאול בשלום
אדם חביב ואפילו אם אינו מוכר, אך מידת הצניעות 'חונקת' טבע
זה עד כדי 'שלא לשאול בשלום אישה כלל'. יתרה מזאת: במקום שיש
גדר ערווה שם הקב"ה משרה את שכינתו, ובמקום אשר הדבר פרוץ אין
הקב"ה משרה את שכינתו.
וכאן נשאלת השאלה: האם בזאת מסתכמת מידת הצניעות - ביחס שבין
נשים ואנשים, ובהופעת האדם בחייו הפרטיים אל מול העולם כולו -
בבגדים צנועים, בבית פשוט, בהליכה ובאכילה נאותים? מאין יונקת
מידת הצניעות? מה שורשה, מה עניינה ומדוע היא חיונית כל כך?
אנו מכירים את המימרא: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן
העין", כלומר בדבר מוצנע. האם גם למימרא זו יש קשר עם מידת
הצניעות?

ב. הצניעות הכללית
כאשר אנו מביטים על אופן הנהגת ה' את העולם, אנו רואים שגם
'אצלו' הדברים באים באופן נסתר - מוצנע. יתרה מכך: ברוב
שנותיו של העולם הופעת ה' הנה בדרך 'הנסתר', שהרי עם ישראל,
שהנו עם ה', את רוב שנותיו מעביר בגלות, והגלות הנה רובה
'נסתר אחד גדול' - "הסתר אסתיר". נכון, יש מקום לחשוב שהגלות
הנה 'בדיעבד' - "מפני חטאינו גלינו מארצנו". אך מדוע חטאנו?
האם מדובר באיזה 'פקשוש' של הקב"ה בתכנון עולמו? או שמא החטא
בישראל במובן מסוים מוכרח?! הכתוב אומר: "וקם העם הזה וזנה
אחר אלוהי נכר הארץ" - האם מדובר באופציה או שמא בהכרח? באיזה
רובד שלא נבחר להבין זאת, הרי שהשגחה העליונה 'בחרה' לפעול
בעולם בדרך של נפילה והתרוממות, שוב נפילה ושוב התרוממות -
"נכסה ונגלה", "רצוא ושוב כמראה הבזק", כך הן חיות הקודש.
העולם מתקדם באופן גלי, ולגל יש תדירות. הוא עולה ויורד, עולה
ויורד. אפילו האור אשר נמשל תמיד לטוב מוחלט, על אף שלרוב הוא
'מתנהג' באופן קווי, כאשר ממקדים אותו כלפי חריצים קטנים הוא
פועל באופן גלי. כלומר: ה' אמנם "מאיר לעולם כולו וליושביו
במידת הרחמים" "בכל עת ובכל שעה", אך מצד המקבלים - מצדנו -
אנחנו מקבלים את אורו באופן גלי פעמים יותר ופעמים פחות.
צניעותה של רחל
את מידת הצניעות אנו מוצאים ברחל אמנו - "בשכר צניעותה של רחל
זכתה ויצא ממנה שאול המלך". רחל, שלא רצתה שאחותה תתבזה,
הסתירה מיעקב את העובדה שמסרה ללאה את הסימנים. כאן לא מדובר
על צניעות בלבוש או ברמת חיים. כאן מדובר על הסתרת מידע, כאן
מדובר על לתת למציאות לזרום בטבעיות כפי שהיא מצד עצמה, מבלי
להתערב בה חיצונית. יתרה מכך, לא רק שלא להתערב כנגדה אלא
אפילו לעזור לה לפעול את מהלכה הנסתר, על ידי מסירת הסימנים
ללאה בפועל.
ובאמת, על פניו יש לברר: איזו מין התנהגות זו לגרום עוול
ליעקב על מנת שלא תיפגע לאה? אלא שבעומק העניין נראה (לעניות
דעתי) כי בזכות יכולת ההבטה של רחל אל עומק התהליכים, אל
העובדה שגם מלאה ייבנה בית ישראל (מה שיעקב אבינו אולי לא
ראה), זכתה רחל ויצא ממנה שאול המלך - מידת הצניעות שורשית כל
כך עד כדי שהיא הגיעה למלוכה, למקום שלכאורה צריך להיות
חיצוני ומוחצן יותר, עד מקום ממשלתו של שבט יהודה.
על שאול מובא שהיה צנוע שבצנועים. דוד המלך שחתך את כנף מעילו
של שאול עשה זאת כאשר נכנס לבד למערה כדי להתפנות בצניעות
(בלי שיראו אותו אפילו שומריו האישיים הקרובים ביותר), ושם
הוריד כיסוי אחר כיסוי. רק בהיותו לבד ומגולה יכול היה דוד
לקחת משאול את הבגדים, את הלבוש החיצוני - את המלוכה. שאול,
כרחל סבתו, היה צנוע, ובזכות צניעותו של שאול זכה ויצאה ממנו
אסתר. ואכן, בהמשך ההיסטוריה אנחנו נפגשים עם מידת הצניעות
במגילת אסתר. מרדכי הנו שילוב של "איש יהודי" הנלחם בגלוי -
לא כורע ולא משתחווה, ועוד בריש גלי - בשער המלך. ומאידך,
מרדכי הוא "איש ימיני" - נצר למשפחת שאול המלך משבט בנימין
בנה של רחל.
מגילת "הסתר"
המגילה כולה הנה הנהגת הנסתר. שם ה' אינו מוזכר במגילה, אך
למשל כאשר באה 'אסתר המסתורית' אל 'המלך' אחשוורוש היא פונה
אליו ואומרת: "אם על המלך טוב". אמנם כלפי חוץ עומדת אסתר מול
המלך אחשוורוש, אך אם נעמיק את ראייתנו נבין כי אסתר פונה
בתפילה אל מלך מלכי המלכים ואומרת: "אם על המלך טוב". לא פלא
אם כן כי אסתר המופנמת נושאת ח"ן (ראשי תיבות - חכמת הנסתר)
בעיני כל רואיה; כאשר יופי הנו חיצוני גרידא מהר מאוד נמאס
ממנו, מתרגלים אליו ורוצים אחר. טבע העולם למאוס בקיים ולרצות
עוד - להתקדם הלאה. כאשר גם בכך יש לראות מגמה חיובית הנעוצה
בעצם היות העולם חסר ומבקש השלמה.
לעומת היופי החיצוני ישנו יופי מסותר אשר אינו 'משחרר' את
כולו החוצה בבת אחת, כי אם שלב אחר שלב. ביופי זה תמיד יש מה
להוסיף ולהעמיק, למשמש, לפשפש ולהתעניין.
פנימיות התורה
כך גם בפנימיות התורה: התורה הולכת ומופיעה בכל דור באופן
'חדש' יותר ויותר, ו"אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" - כלומר:
התורה איננה סטטית, ואסור שתהיה כזו (אסור, כלומר אי אפשר)!
עניין התורה להיות דינמית ופועלת, ומתוך כך להאיר את המציאות
באור חדש. אם זה לא כך, הרי שזו לא תורה. תורה של שימור הקיים
זו תורה גלותית, עיקר התורה הוא שתורת ארץ ישראל מביאה ברכה
(תוספת וחידוש) לעולם.
בתורה יש נסתר ויש נגלה, ועיקר עבודתנו הנו הנגלה. אנחנו אמנם
יונקים מן הנסתר, אך פסיקת ההלכה הנה על פי הנגלה. הגר"א על
הפסוק "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" מבאר: 'דרך' הוא
עלמא דאיתגליא בעוד ש'אורח' הוא נתיב דאתכסיא. "הוא" - הוא שם
הנסתר של הקב"ה. מסביר הגר"א: עלינו מוטל לפעול באופן של דרכי
לימוד ויישום תושב"כ ותושבע"פ. שהם - חמישה חומשי תורה (כנגד
ה"א שבשם 'הוא') ושישה סדרי משנה (שהם כנגד הוי"ו בשם 'הוא').
וכשאנו פועלים במישור 'שלנו' - בנגלה, ה' פועל 'במישור שלו'
את צד הנסתר (כנגד האל"ף שהיא צד הנסתר). הנסתר פועל בעולם גם
שלא מידיעתנו, "מצוות אינן צריכות כוונה".
בין בתורה ובין בעולם בכלל עם ישראל פועל ומשנה באופן שלא
בהכרח רואים אותו - כמו ילד שגדל - "קמעה קמעה".
זרש הבינה טוב טוב את עניין ישראל, ולכן אמרה להמן: אם מזרע
היהודים מרדכי 'חבל עליך', לא תוכל לו. הפתרון היחידי אולי
להתמודד עם מרדכי היהודי זה בשורש - למחוק את מהות ישראל, את
תורה שבעל-פה. לכן, אומרת זרש: עליך לתלות אותו על עץ גבוה
חמישים אמה. כלומר: הילחם בו 'בשער החמישים', בנקודה הכי
גבוהה שהוא יונק ממנה. במגילת אסתר ההתמודדות הייתה על הנהגת
הנסתר שבעולם. לכן כאשר ניצחנו נאמר: "ליהודים הייתה אורה" -
אורה זו תושבע"פ. לתושבע"פ יש אמנם את צד הנגלה - את ההלכות
שכבר חידשנו ושכבר ידועות לנו, אלו שכבר הוצאנו מן התורה, אך
תושבע"פ היא גם הנקודה החבויה בנו מבפנים, ולכן "כל המקיים את
דברי חכמים נקרא צנוע". יש צד של 'לדרוש להמון' ויש צד של
לימוד בסתר. על חכמת הנסתר להילמד במערה מתחת לחול כפי שעשו
רשב"י ובנו ר"א, אך באותה המידה על תורת הנגלה להיות מונחת,
ושייכת לכול - "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו". למה
נקראה התורה לקח (מלשון לקחת) - שכל הרוצה ליטול יבוא וייטול!

ג. עניין הצניעות
מידת הצניעות, אם כן, איננה מופיעה רק במידות האנושיות
הפרטיות אלא היא גם דרך הנהגה כללית בעולם. אלא שעדיין יש
להבין: מה עניינה? מדוע לא מראה לנו ה' את טובו מיד? למה אין
'שלום (שלמות) עכשיו'?
ובכן, היו באמת מקרים שבהם הראה הקב"ה את 'זוהרו' בן רגע, אלא
שאז הוכו האנשים בסנוורים, הם לא היו מסוגלים לקבל את האור
הגדול הזה. המציאות עדיין לא הייתה מוכנה. כך באנשי סדום, וכך
במפלת בן הדד כשניסה לפגוע בנביא אלישע. אי אפשר לקבל אור
אמיתי ויסודי כל כך בלי פתיחה איטית של העיניים, כלומר בלי
הסתגלות איטית של המציאות. על העולם לטפס אט אט במדרגות
הקדושה וההתרוממות. תחילה עליו להיות עטוף בגדים - לפעמים
בלבוש שק ולפעמים בבגדי מלכות, אבל תמיד בגדים, רק כך ברכת ה'
יכולה לשרות - מתוך חביון מן העין! מאז חטא אדם הראשון העולם
לבוש בגדים - "כותנות א-עור" - כותנות שבזכותם ניתן לחזות
באור. את בגדי עשו - החמודות - מאדם הראשון נתן יעקב ליוסף
בנה של רחל. עשו חמד את הנהגת הנסתר שבעולם, אך התברר שבישראל
יש גם את יהודה - את הנגלה, את 'איש יהודי', ולא פחות מזה גם
את 'איש ימיני'. אבל, 'איש ימיני' הולך יחד עם "...הגולה אשר
הוגלתה". כל עניינו לפעול בגולה - בדרך. רחל קבורה 'בדרך',
בתהליכים, במקומות שבהם עדיין עמלק מתנגד - "אשר קרך בדרך".
כל עניינה של רחל ובניה להאיר את המציאות בהדרגה שלב אחר שלב,
לחשוף את היופי שבעולם ביחס למסוגלות שלו לתפוס אותו. כדי
ליצור מוכנות יש לפעול בהדרגה מתחת פני השטח. רק באופן הדרגתי
שכזה יופיעו הדברים בצורה הכי משמעותית שלהם.
יש הנוטים להשתמש בביטוי: "יהיה טוב". על פי הבנתנו ניתן לומר
כי הכול טוב מוחלט בכל רגע ורגע, אלא שזאת אנו אומרים מתוך
הבנה כי יש צורך ביחס הדרגתי בין התנוצצות הטוב לבין מסוגלות
המציאות לקבל אותו, כאשר אם היה מושפע אפילו מעט יותר טוב, לא
היה בכוח המציאות להתקיים עוד.
המיקום של הצניעות במובנה הנפוץ אצלנו - כצניעות הגוף -
עניינה כפי שראינו כאן: להפגיש את הצדדים החיצוניים בזמן
המתאים לכך, באופן כזה שהמפגש לא יהיה עם צדדיו החיצוניים של
הגוף אלא עם צדדיו הפנימיים. על מנת להגיע למצב שהמפגש עם
החיצוניות יהווה גם הוא מפגש עם משהו הרבה יותר פנימי
ומשמעותי בלי להיתפס לצדדיו החיצוניים, צריך שהוא ייעשה
בהדרגה בהתאם לקישור שכבר קדם לו עם הפנימיות. החוץ אינו
מנותק מן הפנים - בדיוק כפי שגאולה חיצונית הנה תשקיף מדויק
של הפנים, אלא שיש לדעת להתבונן בה; כך גם היחס לגוף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בראיה לאחור
אולי לא היה
כדאי לקחת
רוורס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/12/06 23:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתיאל גבעון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה