הקיץ מתקרב..
ותחושה חמימה כזאת תוקפת אותך
אתה מאושר
אבל משהו חסר..
היא..

את..

התסכלתי לשמיים
העננים הרכים ולבנים
מזכירים לי את זה ששכבנו על הדשא
עם הראש למעלה
וניחשנו את צורתו של כל ענן
כמה שזה נדוש,תמיד אמרת שאני בחור מיושן
משהו רטוב ירד על הלחי שלי,דימעה
היא סימלה כנראה את הגשם שירד כאשר הסתכלנו על אותם עננים
רצנו בין השלוליות
וצחקת,היית מאושרת
אהבתי אותך
ואת,אהבת אותי
קיוויתי

ניפרדנו
אני לא מבין למה?
"מה עשיתי?"
"זה לא אתה זאת אני" ענית
אז האשמתי אותך
למרות שידעתי שזה לא נכון
בליבי ידעתי שעשיתי משהו לא בסדר
"היי,חשבתי..אולי ניפגש..נדבר"
"אל תצלצל לפה יותר"
השיחה הזאת עדיין מהדהדת לי בראש

חצי שנה עברה
ויש לי מישהי אחרת
אני לא אוהב אותה
אבל אני חייב להמשיך הלאה
אני עדיין חושב עליה
אבל אסור להיות תקוע בעבר
הודעה
"תפגוש אותי בעוד שעה בגן"
ישר זיהיתי את המספר
למרות שמחקתי אותו מהרשימה של הסלולרי
עוד באותו יום שנפרדנו

אני רואה אותה
יושבת על הספסל
זוהרת ועיניים מלאות תקווה
היא אמרה שהיא מצטערת
שהיא עדיין אוהבת אותי
היא מתקרב אליי
אני מקווה...
צילצול הטלפון שלי קוטע אותה,ואת המחשבה שלי
ואני רואה שזאת היא,זאת שאני אמור לאהוב,
בהתחלה לא שמתי לב
רק לאחר כמה צילצולים
אני קולט שהיא הפסיקה להתקרב ומסתכלת על הכיס שלי.
"היי מותק,את צריכה משהו..."גימגמתי "אני פשוט בשיחה
עם...אמממ..ידידה מהעבר" אתה אומר
ואיך ששני המילים האלו יצאו לי מהפה
אני רואה שהעיניים שלה נשמטות ומתחילות בוהות ברצפה,
בהתחלה אני לא מבין
אח"כ
זה פגע בי
ניתקתי את השיחה
וחיבקתי אותה
חיבוק דוב,
אמרתי לה שאני אוהב אותה
אפילו נידמה לי ששמעתי אותה נאנחת מאושר

ניפרדנו
אני והתחליף
היא טענה שאני לא אוהב אותה
ואת האמת לא איכפת לי
החיים שלי חזרו אלי
אתה ממצמץ
ומבין שעברה לך שנה וחצי מהחיים
אנחנו ביחד
אני מאושר
והיא?גם היא מאושרת
אנחנו שוכבים על הדשא
הפעם קיץ
וחולצה שלי לא נרטבת מהשלוליות
והעננים לבנים
ואני רואה משהו שנראה כמו לב ענקי
שנינו צוחקים
ולוקחים את זה כסמל לאהבתינו

אהבה אמיתית
לא כולם מקבלים אותה
מזל שאני מצאתי אותה
ועד היום
היא איתי
אני שייך לה
והיא שייכת לי
יושבים ליד האח
ואני מתכרבל בתוכה
למרות גילנו
ונכדים משחקים בחוץ