[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פיצפיצון וילו
/
אבא של יעלי

בית רגיל מעולם לא היה לה.
עוד בשנותיה הראשונות הייתה משוטתת חסרת מטרה בין הקירות
המהדהדים, פוסעת בין ליכלוכי הריצפה ברגליה היחפות ומביטה
למטה בחוסר עינין.
הוריה היו מרוחקים. שניהם אנשים צעירים וממורמרים שחייהם
איכזבו אותם. לא היה להם זמן בין רחמיהם העצמיים אליה או אל
שתי אחיותיה, שבעצמן היו שקועות כאילו, בעולם פרטי משלהם.
כשהחלה לגדול, הייתה השקטה מבן ילדי הגן. חברים לא היו לה
והיה ניראה שהיא מסתדרת גם לבד. היא הייתה כחממה קטנה, אגרה
לתוכה כל עלבון, כל כעס וכל כאב היא הפנימה אל תוכה. עד
שהייתה מתפרצת כשיטפון חסר מעצורים.
אחיותיה היו גדולות ממנה, שיר החביבה על הכל שהייתה אז בגיל
המצווה, רות - ילדת הסנדוויץ' של אמא והיא, יעל - הילדה הקטנה
של אבא. תחילה היא כלל לא ידעה שהיא הילדה הקטנה של אבא, עד
שיום אחד כשאמא הייתה בעבודה ואחיותיה לא היו בבית, נותרו היא
ואבא לבדם. אבא הציע לשחק עימה, והיא שמחה. אבל אבא התעקש שלא
לשחק בבובות וגם לא במשקחי הקופסא הבלויים, אבא לימד את יעלי
משחק חדש. אבל לפני המשחק אבא אמר שיעלי צריכה להתרחץ.
אבא מעולם לא היה רוחץ את יעל, הייתה זאת שיר שהייתה אחראית
על הטיפול באחיותיה הקטנות.
יעל אחזקה בכל ידה בחוזקה בזרת אביה ונשרכה מאחרויו. אבא
הפשיט את יעלי בזהירות ובעדינות וסומק ורדרד עלה על לחייה
השמנמנות. אבא חייך ברוך בחזרה אל יעלי וחיבק אותה חזק אל
גופו. אבא החל לפתוח את רוכסן מכנסיו ולהתפשט בעצמו, יעלי לא
הבינה מדוע אביה מתפשט גם הוא אך היא לא רצתה להרוס את רגע
האחווה הזה שבינה לבינו, ופחדה שאם תגיד משהו לא נכון הוא כבר
לא יישחק איתה יותר.
הוא פתח את המים, ווידא שלא יהיו קרים מידי ולא חמים מידי,
פושרים בדיוק כמו שהוא אוהב את המים. הוא לקח את יעל
בזרועותיו והכניס אותה לאמבטיה. "בואי אלי" הוא אמר לה
בחביבות והיא נענתה. הוא סיבן אותה בעדינות ושטף מעל גופה
הקטן את הליכלוך. יעל כבר כמעט ולא יכלה לחכות יותר לשעת
המשחק. הוא כל הזמן שיבח את מעשיה, טפח על גבה   ונישק את גופה
הילדותי.
אבא הוציא את יעלי מהאמבטיה וניגב אותה בעדינות במגבת.
"ועכשיו נשחק" הוא אמר ועיניו הזדוגגו לפתע. הוא התיישב על
המיטה ופשט את ידייו אל יעל. אבא עשה פרצוף עצוב ויעלי הופתעה
היא שאלה את אבא בדאגה מדוע הוא בוכה? יעלי פחדה שהיא הרסה את
המשחק וכעת היא תשאר שוב לבד. אבא ענה שהוא עשה ליעלי כיף,
ורחץ אותה אבל עכשיו אין מי שיעשה לאבא כיף. יעלה חשבה לרגע,
והחליטה לנדב את עצמה למשימה, מה שייתגלה אחר כך כמשימת
התאבדות.
אבא ביקש מיעלי לתת לו נשיקה, ויעלי לא רצתה לשים את הדבר הזה
בפה, אבל אבא ביקש ויעלי ידעה שאם לא תעשה כדברו, אביה לא
ישחק עימה יותר. אבא החל להשמיע קולות, קולות שאת פירושם לא
ידעה ולא הבינה אך אבא הפציר בה להמשיך. כשהופיע הנוזל יעלי
ניגעלה מעט וכמעט בכתה אבל עצרה את עצמה ואמרה שאבא ודאי יעלב
אם תבכה.
יעלי בגרה להיות ילדה אחרת לחלוטין, החוסר אכפתיות שלה הפך
במהרה לתגובות חריפות, היא לא הייתה מבליגה על דבר. בכיתה ה'
אמא לקחה את שתי אחיותיה ליום חופש בחופי תל אביב. את יעלי
אבא חזר הביתה מהעבודה וביקש מיעלי שתבוא לשחק. יעלי לא
אהבהאמא לא הסכימה לקחת בטענה שהיא תהרוס את הכל עם המזג החם
שלה.
לשחק במשחק הזה אבל פחדה לבקש לשחק במשחק אחר, לכן המשיכה
בשקט. אבא הזמין את יעלי למיטה והחל ללטף את גופה הילדותי
והלא מפותח וצמרמורת עטפה אותה. יעלי הביטה באביה בעינייה
הירוקות הגדולות והסתכלה עליו בעודו סורק את גופה.
הוא קירב אותה אליו והחל מנשק את מיצחה ולחייה. תחושת אושר
הציפה את יעלי היא חיבקה את אביה בחוזקה וניצמדה אליו, שואבת
ממנו את חום גופו. וחיוך עלה על פניו.
אבא השאיר יד אחת על גבה של יעלי וביד השניה פיסק את רגליה
הדקות. יעלי פלטה צרחת כאב כשכאב חד ונוראי פילח את גופה,
ואבא סתם את פיה. הוא אמר שאסור לצעוק ושהיא פוגעת באבא וזה
אסור. הדמעות נטפו מלחייה בקצב ופניה האדימו. היא ניסתה שלא
לפלוט יבבות אך לא הצליחה לשלוט עליהן.
מאותו יום יעלי שנאה את אבא,
ולא רצתה יותר להיות ילדה של אבא,
לעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאינטרנט יש שתי
חסרונות האחד זה
שאין פרטיות,
והשני שאין
סלקציה בכניסה,
תן לו קו טלפון
עם כמה לירות
להוצאות ואתה
מסודר


ד"ר מישה רוזנר
עובד בטלמרקטינג
של בזק


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/12/06 7:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פיצפיצון וילו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה