....
העולם הופך לנורא אפור,
וכולם כבר מתחילים לקנות
שירים של חורף ו
בגדים ו
מטריות.
ואני מתרכזת בלפקוד
"לא לבכות!"
"לא לבכות!"
"לא לבכות!"
...
ויש קצת גשם,
וקצת עצב,
והרבה כלום.
וכולם טובעים בשוקו,
ושמיכות, וחימום.
ואני שוחה בשלוליות של
"לא לבכות".
"לא לבכות".
"לא לבכות".
..
ו-
חורף.
והימים מתקצרים,
ומשאירים את כל הזמן
ללילות.
כולם פתאום נורא שוכחים,
ולי נשאר
רק
"לא לבכות".
. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.