פרחים נופלים עליך מגבוה
דמעות עגולות מתגלגלות עד אליך
האדמה פתחה את פיה לכבודך
זו אחותך שם מעליך צועקת ובוכה...

לא לא לא תחזירו לי אותו
לא לא לא זה בכלל לא הזמן שלו

הרפה מעינך עוז, שכב במנוחה
חושך בחוץ עכשיו ואמא עוד פה איתך
לא מסוגלת לקום לעזוב אותך לבדך
נשארת שוכבת מבקשת עם הפנים לאדמה...

לא לא לא תחזירו לי אותו...
לא לא לא זה בכלל לא הזמן שלו

חיוך שלך עולה בי כמו שקיעה.
יפה יפה ונעלמת בחשיכה...
מקצה עולם אקרא לך איך לא תשמע
עם שופר שחור אמשח בעוז
שכל כוכב ידע...

בסתר כנפיו אתה נמצא עכשיו לעולמים
המלאך שנגע בך ממנו אנו מבקשים

לא לא לא תחזיר לנו אותו
לא לא לא זה בכלל לא הזמן של עוז