בשקט הזה של ארבע וחצי לפנות בוקר,
הכל מתחיל אצלי ואז נגמר,
אני חוזר ומחנה קצת עקום,
אין לי מקום באוטו לעוד טעויות,
ואין לי כוח גם למחר,
ורק התובנה שמחלחלת,
ונוגעת בפנים, היא וכמה סרטים מצוירים.

ואנשים דעתניים עם דרישות גבוהות,
כולם בעצם שטחיים ובחורות שטוחות,
שלא נותנות מעצמן כלום,
בלי עומק, רק לשבת, רק לקום,
זה סתם כמה כוכבים, ניסיון להונאה,
בסוף גומרים במיטה עם שקית הקאה,
ליד בקבוקים ריקים וכמה סרטים מצוירים.

שתדעי, הטעויות בחושך יוצאות בסוף לאור,
זה גם לא חשוב מה תנסי למכור,
לא קיימת הזדמנות שנייה,
היא הומצאה על ידי כמה טיפשים,
רק כדי לעשות אותה טעות פעמיים,
זה אידיולוגיה שגויה או אינטרסים נכונים,
לבכות ולשתוק עם כמה סרטים מצוירים.

הייתי לבד בהופעה חיה על קו המים,
שר שם אחד על חו"ל ומה שבינתיים,
על ניסים ומלחמות ומה שרואות העיניים,
האדומות, האטומות שמבקשות חתימות,
וגם קצת חינוך טוב לא לילדים,
שמנסים לשמור על קצת שפיות,
ומה שהם אוהבים בסרטים מצוירים.

סרטים מצוירים, סרטים מצוירים,
עם כמה גיבורים טראגיים מפגרים,
חיים של סרטים מצוירים,
עם האופציה להוריד חולצה,
לקום ולעזוב את הכל,
הפה נפער ולא יוצא ממנו קול,
תציירו לי כנפיים כאלו ארוכות,
לברוח מכל העיר הזאת,
עד הוליווד, להמשיך ולהתרחק,
למקום שבו לא מכירים את הספק,
רק לנצל את הרגע הזה, הכמעט משמעותי,
לפני שהוא יצחק וינצל אותי.

סרטים מצוירים,
תנו לי רק סרטים מצוירים,
לא דרמה, לא אימה,
לא מתח ולא תיעוד שטח,
רק עוד משהו רחוק,
שאני יוכל גם קצת לצחוק,
משהו באנגלית, בלי תרגום,
גם אם אני לא בדיוק אבין,
ישאר בי לפחות במה להאמין.