תיאורטית, אם האהבה הייתה אדם, היא הייתה גבר ממוצע בגיל
העמידה. הוא היה קם כל יום אחרי הצהריים, פותח את המקרר, מופתע
כל פעם מחדש לגלות שהוא כמעט ריק. מחפש עוד קצת, פותח מגירות,
ארונות. בסוף היה מתייאש ויוצא לקנות איזו מנת פלאפל מהבילה,
שלא ממש תעזור לו בדיאטה שהוא מנסה לעשות כבר שנתיים.
היה חוזר כל יום הביתה בשעה קבועה, אחרי שהתבטל כמה שעות
בפיצוציה כלשהי בלב תל אביב.
הוא היה חוזר לבית ריק. תיאורטית.
יושב על הספה ומדליק טלוויזיה, רואה כמה תכניות טבע, מאבד
עניין והולך לישון.
לא הייתה לו עבודה, הוא היה חי על חשבון ההורים שלו שעד לפני
כמה שנים עדיין היה גר איתם.
הוא היה מדי פעם הולך לזונות, מזיין, מזיין והולך.
שוב היה חוזר לאותה דירה ריקה, עם שאריות האוכל מאתמול על
השולחן וכמה עטיפות של פסק-זמן פזורות על הרצפה.
לא היו לו חברים, ולא בת זוג.
אפילו לא חיית מחמד.

הייתה לו רק את השגרה העצובה שלו.

וכל יום היה מת מחדש.
...תיאורטית.