השנים חולפות כעונות השנה.
שמים,אדמה.
התהפכו כבסוף העולם.
הרוח הביאה עימה את המוות.
מוטב שלא לראות את פניה,
אלא רק להאזין לדממה.
לצליל הפעמונים העדין.
הניחוח המתוק של האביב.
המוות קורא בשמך.
חושב כי זה פרי דמיונך.
כשלפתע,האמת מכה בראשך.
המלחמה קפואה,
הזמן שקע במצולות הים.
הכל מתחיל מהתחלה.
הנה לך,השתעשעת עם הגורל.
והנקמה תמיד עורבת לך,השד יודע היכן.
שעת הדמדומים קרבה.
השמש כבתה.
הירח נפל לאגם.
ואתה כבר לא כאן.