[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נבו דרורי
/
קופסא של לא

הכול התחיל כשאת כל הפעמים בהם אמרת לי 'לא' הייתי שומר בקופסת
קרטון מתחת למיטה. מדי פעם הייתי מציץ בשביל לראות שכל
ה'לא'-ים  שם בסדר, שהם ישנו טוב ושאכלו את כל האוכל שפיזרתי
להם אתמול.
את יודעת, ה'לא'ים שלך חיים אצלי לא רע דווקא, הם סידרו לעצמם
אחלה של מקום. חוץ מזה כל פעם כשאני שומע את הקופסא זזה
באי-נוחות אני מאכיל אותם קצת באכזבות שלי ובעצבות שנופלת
עליי, ואת עוזרת לי הרבה, אולי אפילו בלי שאת יודעת, לפטם אותם
טוב טוב, כדי שלא יהיו רעבים, ממש כמו חיות מחמד, או יותר נכון
מילות-מחמד.
לכל ה'כן'-ים שעדיין לא אמרת לי שמרתי מקום בכיס כדי שיהיו
קרובים אליי למרות שאני יודע שלא משנה כמה שהם יבקשו אף פעם לא
יהיה לי מה לתת להם לאכול כי את כל האוכל שיהיה לי אני כבר
אשים בקופסת הקרטון, למרות שבעצם, כולם יודעים ש'כן'-ים לא
יכולים להתקיים ממחשבות רעות, אז הם לאט לאט יגוועו ובנתיים
הקופסא שלי פשוט תעלה על גדותיה.
מרוב שהיה להם טוב בקופסא, ה'לא'ים, מילות המחמד שלי הפכו די
מהר להרי-אדם, או יותר נכון הרי-מילים, עד כדי כך שקופסת קרטון
אחת פשוט לא הספיקה. אז דחפתי אותם ככה שיהיו דחוסים דחוסים
בתוך ארון הבגדים ואת כל אנחות שפלטתי בדרך הם בלעו בשמחה.
ככה הייתי הולך לבית הספר וחוזר כל יום הביתה, פותח את הארון
ומאכיל את ה'לא'-ים שלי באכזבות חדשות ומדי פעם מצרף להם ארבעה
'לא'-ים חדשים שנתת לי, כדי שיהיו להם חברים לשחק.
בסוף הם כבר התחילו להעיק. באיזשהו שלב, כשכבר לא היה להם
מספיק מקום בארון מרוב שהיו שמנים ועגולים כאלה ותמיד היו תאבי
בצע לעוד מחשבות אובדניות, החלטתי להעביר אותם למרתף, אבל איך
שפתחתי את הדלת, הם דחפו אותי אחורה וברחו לרחובות.
ה'לא'-ים שלי עכשיו נמצאים בכל מקום, משריצים כמו מקקים
ואוכלים את כל האנחות והאכזבות של כולם - ככה הם גדלים
ומתחסנים, ה'לא'ים שלי. שמעתי בחדשות שמישהו קרא לזה סוף העולם
ושכל צה"ל ואחותו כבר מנסה בכוח למגר את התופעה, אפילו קראו
לאמריקאים והרוסים.  איזה מאה טנקים של צה"ל וגם כוחות תגבור
מחו"ל משוטטים ככה בחוץ כדי לעצור אותם שלא יתפשטו מעבר למזרח
התיכון. אבל בעצם... אני כבר יודע שאין שום טעם בחיילים מול
המפלצות-מילים שלי... אני יודע ששום כדור רובה לא יכול לבקע
אותם... שום יתד ברזל או רומח לא יוכלו להם... אבל אני יודע
שאם פעם אחת, רק אם פעם אחת תגידי לי כן, ה'לא'-ים שלי פשוט
ימסו מההתרגשות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
משמעות החיים
היא למצוא דרך
לעשות ביד בזמן
שאתה ישן


אני, מתפלסף


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/12/06 14:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נבו דרורי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה