מזל / אושרה אלפסי
תראי גברת רוני הבן שלי עזרא אמר לי לבוא לפה לספר לך על
שלומי, אמר את כותבת משהו על ילדים שככה הלכו וזה, את מכירה את
עזרא כל הזמן אוהב לדבר ואני עוד שהיה קטן הייתי אומרת לו
שיפסיק כל הזמן לשאול אנשים כל מיני שאלות למה בנאדם מספיק לו
השאלות של עצמו ולא צריך שאלות של אחרים , אבל את יודעת איך זה
ילדים של היום, לא משנה מה את אומרת להם הם עושים בסוף מה שהם
רוצים, ככה זה, ותראי עזרא לא בחור צעיר ולא רוצה להתחתן וכל
הזמן אוניברסיטה אוניברסיטה, ובאמת מי תיקח אותו ככה כל הזמן
לומד ושואל שאלות וחושב שמה יתנו לו תשובות... תגידי, לא שאני
רוצה ליכנס לך ככה, אבל את, יש לך מישהו? לא, למה עזרא באמת
בחור טוב וגם יש לו מיקצוע הוא פסיכולוגי והוא יכול להיות בחור
טוב בישבילך למה גם את כבר לא כל כך צעירה נכון או לא? תבואי
אצלי לבית אני יתן לך לאכול קצת בשר וקוסקוס ולא תהיי רזה ככה.
אני חושבת עזרא אוהב קצת מלאות, קצת.
טוב את רואה אותו כל הזמן בעבודה אז אני לא יבלבל לך במח אבל
תחשבי על זה , למה הזמן מותק הוא לא עוזר לנו, הם, הם מה איכפת
להם זמן, עוד שנה עוד שנה אבל אנחנו, אנחנו הזמן לא טוב
בשבילנו, את יודעת,
טוב, תראי אני לא יודעת מה את רוצה שאני יספר לך על שלומי ,
אני לא רוצה לגיד לך מה ליכתוב למה את כבר יודעת, אבל אולי
כדאי שאני יספר לך ככה איך שהוא נולד? בסדר?
תכתבי ככה, תכתבי .. תכתבי : הוא היה יפה כמו שמש. כן תכתבי
ככה. לא. יותר טוב תכתבי ככה: הוא נולד יפה כמו השמש. כן . הוא
נולד יפה כמו השמש.
את יודעת, הייתי הולכת אתו ברחוב, ככה סתם , את יודעת, בהתחלה
רק לקניות וזה. אנשים היו עוצרים אותי ברחוב, והיו אומרים:
איזה ילד יפה הוא כל-כך חינני, כן, חינני היו אומרים לי. היו
אומרים חינני והיו מתכוונים יפה. והיו אומרים דומה לילד של
גרבר למה לא ידעו לגיד יותר יפה, אבל אני אימא שלו אני ידעתי
שזה לא שמזכיר להם גרבר. שמש, שמש היה מזכיר. תכתבי ככה תכתבי
היה הולך לגן היו האנשים מסתכלים עליו והיו אומרים זה ילד שמש
זה. מה את כותבת שמה כל הזמן אמרתי לך תכתבי רק...

לא,לא מותק אני לא באתי פה בשביל לספר לך עלי, למה אני, מה
אני? חבל לך על המילים וחבל על הזמן, זה לא מעניין ולא יפה
אפילו שמנה נהייתי. אבל שלומי שלי הוא יפה הנה אני יביא לך
תמונה שלו תראי , זה הוא שלח לי מהצבא, לא היה כותב לי למה הוא
היה הקטן ולא נישאר מי שיקרא לי, אבל תמונות היה שולח לי, נכון
חכם? היה יפה והיה חכם, ואני, תראי אותי, אף פעם לא היו
מסתכלים עלי .
אימא הייתה פוחדת שאף אחד לא ירצה אותי עוד הפעם, למה אני לא
מביאה מזל טוב.  היא הייתה אומרת: למה חזרת לכאן הבאת לנו את
הנאחס בחזרה.ככה הייתה אומרת לי שמה כשחזרתי ממוריס, מיסכנה
הרבה צרות הייתי מביאה לה, מיסכנה.

אישה טובה אימא שלי זיכרונה לברכה. אישה טובה . אבל שמה לא
היה כמו פה, פעם לא היה כמו עכשיו, שמה היה קשה, מאד קשה.
אני הייתי בת 12 אולי אפילו 11 ,לא יודעים בדיוק, אבא סידר לי
את מוריס למה שהוא היה סוחר ותמיד היה לו אוכל בבית, ואז אצלנו
את יודעת מה היו אומרים? היו אומרים: לכי תתחתני תשמיני ושכולם
יקנאו.
אני אמרתי לך שמה לא כמו פה.
אבא שלי היה איש טוב, כל הזמן היה אומר : את יפה בינתי את
לבנה  ויפה חבל אלוהים לא עשה לך מזל יפה כמוך. מסכן אבא שלי
מת.

ובאמת המזל שלי כמו הלילה שחור, אבל הוא, הוא היה יפה כמו שמש
. כמו שמש היה יפה. את יודעת הייתה שמש חזקה, ואבא שלי, אני
זוכרת כאילו עכשיו, אבא שלי נסע להביא סחורה ממרקש ו...כן אני
זוכרת כאילו עכשיו ,הייתה שמש ואימא שלי נשמתה בגן עדן אמרה לו
, אמרה לו ,קח את הילדה אתך ואל תחזור איתה. מסכנה אמא שלי
מתה.
לא. לא . אמרה ככה אבל התכוונה ,תמצא לה חתן . ידעה הכל אמא
שלי הכל ידעה שתהיה בריאה. בגלל זה אמרה לו .
אמא שלי זיכרונה לברכה הייתה כמו נביא ידעה ששם אני אמצא את
המזל שלה. שלי ,שלי. בטח שלי. ובאמת אני לא זוכרת כמה זמן
היינו במרקש אולי חודש אולי שנה לא יודעת בדיוק. אבל שמה ראיתי
את ברוך ככה היה יושב בחוץ עם כל הילדים שלו . חמודים שחורים
כאלה אבל באמת יפים היו. הייתה צועקת עליו שיצא בחוץ עם הילדים
למה הייתה מנקה. ואני ככה הייתי משחקת איתם עד שאבא שלי היה בא
והיה צועק עלי ליכנס בבית. טוב למה מספיק עשיתי לו פדיחה פעם
אחת והיה דואג..
פעם אחת מזמן, לפני זה ,היה מוריס והיה סוחר היה לו כסף וכל
הזמן היה מביא גבינה ופיצוחים ככה בשבת היה מביא, ואת יודעת מה
אומרים, שמה לא כמו פה, שמה מי מלא סימן יש לו כסף יש לו
בריאות, את יודעת מה אומרים.
אח. הייתי יושבת ליד החלון ככה מחכה לו ואיך שהייתי שומעת אותו
ככה עולה במדרגות הייתי אומרת, לא ללכת, לא לברוח, וככה לבד
הייתי בורחת לבית של אמא שלי .
הייתה אומרת לי, "את, את יש לך מחזור, את עוד מעט יהיו לך
ילדים שלך בעצמך וככה את בורחת, מתי תגדלי" הייתה אומרת לי,"
מתי תגדלי?" אישה טובה אמא שלי שתהיה בריאה זיכרונה לברכה.
ואני היית, כמה הייתי? אולי תשע שנים אולי עשר, אמרתי לך שמה
פעם לא היה כמו פה, היה קשה שמה, קשה.

מה יש לך פה במשרד שלך שככה קר ,מה?  לא, לא צריך לכבות רק
בחוץ יש שמש חזקה ככה וכאן קר. את יודעת שמה במרקש, לפעמים היה
קר ואם לא היה עצים או נפט הייתי ככה מחזיקה אותו קרוב קרוב
והייתי מכניסה אותו מתחת השמלה שלי וככה היה לנו חם. ככה היה
חם,. ואני הייתי משחקת איתם והייתי אומרת לילד של ברוך,דוד
הקטן, שהיה יותר גדול ממני שיסתכל אם אבא בא והוא היה אומר לי
ואני הייתי עולה.למה אבא שלי איש טוב היה ולא רציתי שיתעצבן
עלי, היה אוהב אותי הרבה , ואני אני רק בושות הייתי מביאה לו,
רק בושות, עד שברוך לקח אותי. ואחר כך הייתי מסתכלת מהחלון איך
ברוך מכניס אותם לתוך הבית אחד אחד והיה מסתכל עלי וצוחק.
אחרי כמה זמן אולי שנה אולי בעצם לא, אבא בא ואמר לי:"
פורטונה," שמה היו קוראים לי פורטונה אבל שבאנו פה אמרו לי מזל
יותר טוב מפורטונה וזה אותו הדבר, "פורטונה, ברוך השם בא המזל
שלך ואת הולכת עם ברוך " ואני אמרתי לו אבל יש לי אבא, והוא
צחק ואמר לי:" מתי תגדלי כבר יא בינתי מתי תגדלי?" וככה נשארתי
במרקש וברוך התגרש גם ממנה.
למה גם ?  אה את לא יודעת אבל ליפני רחל הייתה אליס וליפני
אליס מירה ואחרי זה אני. ורחל הייתה אישה טובה עד שמתה הייתה
באמת אישה טובה שבע בנים עשתה לו לברוך שבע בנים לא כמו אליס
ומירה שהיו עושות רק בנות ו..את יודעת גם בנות זה טוב בטח טוב
כן. אני אין לי בנות למה הייתה אחת ומתה אחרי זה יצאו רק בנים.
מה לא כתוב? תכתבי שמעון אחרי זה חיים אחרי זה עזרא, טוב עזרא
את מכירה אותו, ובסוף אחרי זאתי שמתה שלא היה לה שם רק בלוויה
הרבי אמר דינה, בא שלומי והוא היה יפה כמו השמש , כמו השמש היה
יפה . אבל כתבת אני יודעת.

כולם התחתנו חוץ מיעזרא ואת יודעת בנים זה לא בנות, למה בנות
לא חשוב מה תעשי להם תמיד חוזרים לבית לאמא. ובנים, בנים זה לא
בנות , אבל שלומי הוא היה קטן ולא הכיר את ברוך למה ברוך מת
והוא עוד היה קטן עוד היה שותה ממני היו לו שינים אבל היה שותה
ממני ובטיפת חלב אמרו לי טוב ככה .והייתי לוקחת אותו לשם כל
הזמן והיו עושים לו זריקות שיהיה בריא ולא ילך חס וחלילה.
ובדרך היו האנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים ,יפה, ילד יפה
ואני הייתי אומרת בלב: בלי עין הרע, בלי עין הרע, ולפעמים אם
הרבה היו אומרים הייתי אומרת ככה בלב, שהילד של גרבר ילך כפרה
על שלומי שלי . ולא הלך.
ואני כל הזמן הייתי אומרת אין יותר גרוע מעין רעה של אנשים,
והייתי שומרת עליו קרוב קרוב אני כבר לא הייתי צעירה וידעתי
שכולם יתחתנו וילכו ורק שלומי ישאר לישמור על האמא הזקנה שלו
ואפילו שלא היו לי בנות אני הייתי שמחה בשלומי כאילו היה עשר
בנות.
ואני אומרת לך גם אם לא היה נישאר היה בא אלי הרבה אני אמא
ואמא יודעת על הילדים שלה, ושלומי שלי שלומי שלי כל הזמן הייתי
יודעת שהוא לא אותו דבר כמו כל הילדים אני יודעת את זה עכשיו
וידעתי את זנ כל הזמן כל הזמן. היו כולם יושבים לשולחן בערב
שישי היו אוכלים ושותים והיו באים כדי לעשות לי קידוש ואני
יודעת את זה ותדעי לך גם כבוד זה טוב, אבל שלומי הוא היה אוכל
והיה אומר "תבורכנה ידייך" היה ליפעמים מדבר מצחיק שלומי
"תבורכנה ידייך" היה אומר והיה מיתכוון תודה אמא שהאוכל של
הידיים שלך יש לו טעם טוב וברכה. ככה היה אומר וכולם היו
צוחקים עליו.
וכשהלך לצבא בא אלי ואמר לי שהוא ביקש שיתנו לו להיות קרוב
לבית ולא נתנו לו למה הוא מאד בריא ויש לו אף גבוהה ואני אמרתי
לעצמי הינ עוד פעם שמו לי על שלומי עין הרע ואמרתי לו "שלומי
כפרה אני עלייך תלך בשלום ותחזור בשלום ושאלוהים יתן לך מזל"
אני חושבת כואב לי הראש, לא הרבה אבל אולי יותר טוב שאני ילך,
למה אני מדברת מדברת ואת ככה שותקת, אבל אחרי זה אם את צריכה
אני עוד פעם יחזור.
ותגידי לעזרא, שיותר טוב יגיד לי בדיוק מה את צריכה, למה שאני
לא יבוא עוד הפעם וככה ידבר הרבה ואת לא אמרת לי מה, כי אני
ככה מתבלבלת כל הזמן, ואני מה אני יודעת? אני , אני לא מבינה
בזה, ככה תגידי לעזרא, בסדר?