עומד על קצה מצוק ההימליה.
הבריזה דוחפת אותי לאחור.
הפירות נזרקים אליי מהעצים
אני תופס את הפירות הצבעוניים
בשתי היידים.
נוגס בכל פרי. טעם גן עדן.
מתתכל למטה. הרוח הפסיקה.
הזמן נעצר. שום דבר לא זז.
העצים עומדים בשקט.
מי הנהרות הפסיקו לזרום.
רק אני יכול לזוז.
זז אחורה.
צבעי העולם קבועים.
אני זז הצידה .
עם עדיין לא משתנים.
הנוף עצר מלכת.
אני מנסה לזוז .
ולא מצליח.
לאט לאט
זווית הראייה שלי משתנה.
אני כבר לא רואה דרך העיניים.
חושך.
מסתכל גבוה מלמעלה.
רואה אותי עומד על המצוק.
לא זז ולא נד.
העולם נעצר.
דממה.