היא מביטה בעיניו, ממצמצת, וחוזרת להביט אליהן שוב.
הוא יושב מולה, מחייך בבישנות, נבוך.
הם מתקרבים זה לזה ושוכבים על המיטה בשקט, בצהלה.
מדי פעם מגניבים חיוך.

אני מסתכלת עליהם בעניין- כבוחנת, מהרהרת, חושבת על הפסדים,
אושר וזוגיות. סורגת.
הם מצדם מלאים בשמחת חיים שקטה ומאושרת,
מגניבים נשיקה קטנה ברגע שאני לא רואה.
כשאני יוצאת לרגע מהחדר, וחוזרת לפתע,
אפשר לראות את שפתיהם מתרחקות במהירות.

מצחקקת אל עצמי, אני יושבת בפינת החדר, סורגת ומציצה.
נו- אהבה.