מרכוס הסתכל בעצב על גו'הני השימפנזה, תוך שהוא מגרד את הבטן
השעירה של בעל החיים - שהיה כל עולמו בשלושים השנים האחרונות.
ג'והני היה בעבור מרכוס שותף לחיים, שותף לעסק, הילד שלו...
הכל. מבחינה שכלית - ג'והני היה מפותח כילד בן שלוש. לא בדיוק
איינשטיין - אך בעל אינטליגנציה מספקת   כדי לשמש חבר אמיתי
למרכוס. וודאי בהתחשב בעובדה שהיה שימפנזה. בעל חיים - לא בן
אדם. ג'והני השמיע קולות שהזכירו מאד צחוק אנושי - ותפש את
ידו של מרקוס בעזרת האצבעות הארוכות של אחת מכפות רגליו.
בעזרת הרגל השניה חיטט בכיס חולצתו של מרכוס ודג משם   חבילת
סוכריות. בדרך כלל הגביל אותו מרכוס לסוכרייה אחת ביום [צריך
לשמור על השיניים, לא?], אך באותו היום הניח מרכוס לג'והני
לעשות כרצונו. ג'והני השמיע סדרת נביחות צהלה שבעזרתן מביעים
שימפנזים שמחה והתרגשות. ביצעו פעם נוספת את התרגיל שקצר
בימים רחוקים קולות צחוק ומחיאות כפיים, מפיות הילדים שגדשו
את האולמות בהם הופיעו הוא וג'והני. ביקש מג'והני לכבדו
בסוכרייה - וג'והני הוציא לו לשון וזקר אצבע משולשת לעומתו.
מרכוס גירד את ג'והני בראשו ומחה דמעה. כגמול - קיבל נשיקה
מזוג שפתיים ארוכות ודקות, שלוותה בקולות מצמוץ מגוחכים. נזכר
איך נפגשו הוא וג'והני שלושים שנה קודם לכן. ג'והני היה אז
גור שימפנזה חמוד להפליא, שהוצע למכירה בחנות בעלי חיים
בדיזנגוף סנטר. החוקים היו שונים אז. העניין היה מותר. מרכוס
התאהב בבעל החיים שנצמד אליו - מהשניה הראשונה. רכש אותו מידי
בעל החנות והגיע איתו לדירת החדר שבשכונת שבאזי   [כיום, בעידן
מודרני ויאפי יותר - "נווה צדק".]
נזכר באותו בעל קייטנה שהציע סכום כסף זעיר - באם יבוא עם
ג'והני לשעשע את ילדי הקייטנה. היה זה הצעד הראשון בקריירה
הבימתית הארוכה של הצמד. במשך הזמן , עם הרבה סבלנות ואהבה,
לימד את ג'והני לרכב על תלת אופן, להתיז   באקדח מים על
הצופים, למחוא כפיים, להפיק קולות ניסור צורמים מכינור ועוד
מיני תעלולים - שבאותה התקופה שעשעו את הקהל הרב שהגיע לחזות
במופע של מרכוס וג'והני. נזכר בפעמים הרבות שהתארחו הוא
וג'והני בתכניות טלויזיה שונות. שימשו הם אז מין סמל לקשר בין
אדם לחיה. מעין "ד"ר דוליטל " ו"צ'י צ'י" מודרניים. כשהחלה
ההתנגדות הציבורית למופעי קרקס והחלו הפגנות בפתחי האולמות
בהם הופיע, רצה מרקוס להסביר למפגינים...רצה לדבר על חיסול
שטחי מחיה של חיות בר לטובת תעשייה, על כריתת יערות לטובת
ייצור נייר. רצה להזמין את המפגינים אליו לבית. שייווכחו שאין
הוא מענה את ג'והני. נהפוך הוא.
אך לא ממש היה לו אל מי לפנות. אף אחד לא רצה לשמוע את מרכוס.
הוזמן מספר פעמים לתכניות טלויזיה שעסקו בנושא - וניצלב שם
כרשע מרושע. כמענה בעלי חיים מנוול. לא קיבל הזדמנות הוגנת
להביע את דעתו, להציג את הצד שלו בעניין.
רווק מרכוס. קשה היה בזמנו למצוא אישה שתסכים לחיות עם
שימפנזה מגודלת בתוך הבית. למען האמת - מרכוס גם לא ממש רצה
בכך.   וודאי שבעייתי לגדל ילדים בתנאים שכאלה. בחורות וחברות
לרוב היו אז למרכוס, באותם ימי זוהר - אך נהגו הן לנטוש לאחר
זמן מה. נהנו להתפרע לצידו ולצד ג'והני החמוד - אך כשהחלו
לחשוב על משפחה וילדים - עזבו.
מופעים אין יותר. אף בית מלון, קניון או   מועדון לילה לא
מעוניין לשכור את שירותיהם של מרכוס וגו'הני. לא באופנה כיום
מופעי קרקס. כל אותם כוכבי ילדים שחיזרו בעבר אחר מרכוס
וג'והני וביקשו לצרף אותם למופעים שלהם כשחקני חיזוק - נעלמו.
זה לא "פוליטיקאלי קורקט"!
שימפנזה שרוכב על אופניים ומנגן בכינור - מוקצה מחמת מיאוס
היום. האירועים הבודדים בהם השתתף מרכוס בשנים האחרונות - לוו
בדרך כלל בהפגנות של אוהבי בעלי חיים ושל לוחמים למען   שמירה
על איכות הסביבה. מרכוס לא ראה עצמו כמחבל סביבתי. וודאי שלא
כשונא ומענה של בעלי חיים. את ג'והני - הן אהב בכל ליבו.
מרכוס היה מיואש. אמור הוא למחרת לשלם את שכר הדירה בעבור בית
הכפר בו התגוררו הוא וג'והני. ידע מזה כמה שנים - שהיום שבו
ייגמרו חסכונותיו - יגיע בסופו של דבר. הסיכוי למצוא מעסיק
המעוניין באמן קרקס מובטל בגיל העמידה - שאף לאפס. גם לו היה
מצליח למצוא לעצמו מקום עבודה -   ג'והני היה טעון השגחה   ולא
ניתן היה לעזוב אותו לשעות ממושכות לבדו.
ניסה לברר כמה פעמים, בעבר,   באם קיימת אפשרות לשלוח את
ג'והני לאפריקה - אך הסתבר שלא. גו'הני גדל בעיר כל חייו ולא
היה סיכוי שישרוד בגו'נגל אפילו יממה. יצר קשר עם ארגון שניסה
ללמד שימפנזים שגדלו בשבי לחיות בטבע - אך נציג הארגון הסביר
במכתב מנומס - שג'והני מבוגר מדי על מנת להתקבל לפרויקט. ניסה
גם למצוא גן חיות כלשהו שיסכים אולי לקלוט את ג'והני - אך
לשווא.
שימפנזים חיים בקבוצות סגורות , ולא ניתן היה לצרף את גו'הני
ללהקה שמאכלסת בית קופים באחד מגני החיות.לא היה מתקבל בברכה
ע"י השימפנזים האחרים. למצוא גן חיות שיהיה מוכן להשקיע את
מאות אלפי הדולרים הדרושים לצורך הקמת בית קופים רק בעבור
ג'והני - לא היה סיכוי למצוא.
מרכוס נזכר בגעגוע בימים עברו - עת היו הוא וג'והני עמוסים
בעבודה. האקלים החברתי היה שונה אז. עשרות הופעות בטלויזיה
ולוח מופעים עמוס לעייפה. שיחק כמה דקות עם ג'והני, במשחק
שהיה אהוב על ג'והני מכל. תופסת.    ג'והני רודף אחרי מגבת
שמרכוס אוחז בידו - תוך שהם מתרוצצים ברחבי הבית. שיחקו כמה
דקות - ואז   ניגש מרכוס למקרר, לקח חבילת גלידה מהמקפיא ומילא
צלוחית בעבור ג'והני. ג'והני השמיע נביחות שמחה ובעזרת כפית
שנתן לו מרכוס - החל לאכול.
השכן מהבית הסמוך הוא זה שהזעיק את השוטרים. בעדותו מסר -
ששמע קול ירייה, ולאחר שתי דקות - ירייה נוספת.