עמריש שין / וידוי |
"משתוללים לי דברים בראש וזה נורא.
אז אני לוקחת צעד אחורה, משתתקת.
והשדים תוקפים אותי, והקליפה החיצונית נסדקת לרגע,
וכל איבריי הרכים נחשפים לעיניי כל...
אולם אין הם מתבוננים, הם רק עסוקים בשלהם, דברי הבל
יומיומיים
חסרי שחר.
ואני, מתכנסת בתוכי, משחזרת אט את קליפתי. מנסה להדחיק את
רגשותי, להחביא את רגשותי...
העסקים כרגיל, רבותי! עוד בדיחה, עוד פלירטוט, עוד חיוך
מזויף..."
הקשבתי בדממה,
רגש הזדהות ואהבה
הציף אותי
אני מת לחבק ונרתע,
מת לשתף ומשתתק,
מת להתוודות...
ושוב פעם,
לא
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|