באותו יום, החזאי הודיע על שרב
באותו יום, היא קמה, מאוד מוקדם
כי משהו בתוכה אמר לה
שהגיע הזמן
והיה שרב
והיא רעדה
כמו
מקור.
באותו יום, יום רגיל לכל הדעות
עוד יום לקום, להתלבש, לקחת את העיתון מהתיבה
כדי שהשכנים לא ייקחו,
עוד יום להכין את הקפה בכוס חד פעמית
ולצאת איתה, לאוטו
ולנסוע.
עוד יום להגיע לעבודה
למלא את השעות
ולחשוב על מה שיכול היה לקרות, אם
הייתה בוחרת במשהו אחר.
לצאת, לפגוש משפחה, חברים
לבלות, או סתם לעשות דברים שחייבים,
כמו בכל יום
ואז להגיע לבית,
להדליק את האור, כי אין אף אחד
וזה,
כבר לא כמו בכל יום
לקחת את השלט של הטלוויזיה, שנמצא בדיוק, במקום
שלא כמו בכל יום
ולחשוב על מה שיכול היה לקרות, אם
הייתה בוחרת במישהו אחר.
ובאותו יום,
החזאי הודיע על שרב
והיא רעדה כמו
מקור. |
