כמעט שכחתי...
כמעט שכחתי את האורות הכחולים שהנחו אותי פעם אלייך, שחיכו לי
בדרך כדי לספר לי שעוד מעט אתה הולך לחנוק אותי בידייך, לחנוק
אותי מרוב אהבה. חלל שלם של זמן, נגמר בו האויר, עכשיו אני שוב
נושמת, אולי
לפעמים הייתי מכעיסה אותך בכוונה, רק כדי לשמוע אותך אומר את
השם שלי, בכזאת עוצמה שנתנה אפילו לשם הקטן שלי משמעות. כל כך
אהבתי לשמוע את הצליל שנתת לו שיכל להמיס אפילו את נטיפי הקרח
שהצטברו בתוכי כשחשבתי ששכחת אותו, למה מעולם לא אמרת אותו
סתם? סתם אחת...
אז חיכיתי... חיכיתי כדי להרגיש שלך שוב, קרוב.. אבל רק הכעס
היה משחרר אותו, אם רק היית אומר...
והאורות הכחולים? הם כנראה עדיין שם, לפעמים חשבתי שהם קיימים
שם בשבילי, מרגישים את הרוגע שלי כשראיתי אותם, קרובה...
כמעט שכחתי שפעם זאת היתה הדרך הנכונה, עכשיו היא דרך ללא
מוצא, דרך הרוסה, כבר לא הדרך אלייך.