"זה לא שזו עבודה קשה." פתחתי את הארונית בתחנת הרכבת. "זו
עבודה טיפה מאתגרת. כמובן שאתה צריך לב מברזל וקיבה חזקה, אבל
אם יש לך את זה, אני ממליץ בחום להיות רוצח שכיר". בתוך הלוקר
היו מונחים ארבעה דרכונים, אחד מכל מדינה שבה אני רשום  כאזרח:
רוסיה, ארה"ב, פולין וגרמניה.

לקחתי את הדרכון הגרמני ועליתי על הרכבת מקטוביצה לברלין ביחד
עם התלמיד החדש שלי, יורי. בדרך כלל אני לא מלמד רוסים, אבל
משהו בו שינה את דעתי.

הוא לא מדבר הרבה, וזו תכונה מצויינת למחסל, וגם יש לו משהו
בעיניים. משהו שאומר לך שהוא יכול לעשות את זה. משהו שאומר לך
שהוא כבר יודע הכל על זה.

התיישבנו בקרון האחרון. "אסור לך להיות במקום ליותר מדקות
ספורות כשיש אפשרות שמישהו יהיה מאחוריך", הסברתי לו, ויורי
הינהן בשקט עם מבט של "כן. כן. אני יודע."

כשהגענו לברלין, ניגשתי לארונית בתחנה, והוצאתי מתוכה תיק
שהכנתי מראש. "הגיע הזמן שתבצע חיסול", אמרתי ליורי. "זה חיסול
פשוט. האישה גילתה שבעלה בוגד בה והיא משלמת לך 20,000 יורו
בשביל לחסל אותו" יכלתי לראות את העיוות בפניו של יורי כשאמרתי
"לך". אני חושב שהוא סוף סוף מבין שזה לא יהיה קל, אבל הוא
לחוץ יותר מידי. זה לא טוב.

נכנסנו למונית. בדרך כלל אני מסדר שמכונית תחכה לי אבל לא היה
זמן.

אמרתי לנהג את הכתובת והתחלנו לסוע. כל הנסיעה דאגתי לו. חיסול
ראשון זה לא דבר קל. אני זוכר את החיסול הראשון שלי. זה היה
ילד בן 9, שהיה עד מפתח במשפט רצח. אצלי זה היה עסק באמת
מלוכלך. אני יריתי לו בראש והוא עדיין לא מת. הוא לא הפסיק
לצרוח, ולבסוף מת מאיבוד דם, או לפחות ככה אני חושב. לא למדתי
רפואה.

הגענו. זה היה מן מוטל מסריח. יכלתי לראות את הלחץ אוכל את
יורי. יצאנו מהמונית והושטתי לו אקדח טעון. "אתה בטוח שאתה
מוכן?" שאלתי אותו, והוא רק השיב בהינהון איטי. יורי החל ללכת
לכיוון החדר. אני חושב שהייתי יותר לחוץ ממנו. הוא פתח את הדלת
לאט, נכנס וסגר אותה בלי להשמיע שום רעש, כמו מקצוען. לאחר כמה
שניות נשמעו שתי יריות והציפורים שקוננו על העץ מאחורי התעופפו
בפחד. השניות החלו לעבור, ויורי עדיין לא יצא.

אני מתחיל להזיע כמו שלא הזעתי בחיי. יכול להיות ששלחתי אותו
למלכודת? לא יכלתי לשאת בזה עוד שנייה אחת. התחלתי ללכת לכיוון
הדלת. כשהגעתי אלייה שלפתי את אקדחי, ופתחתי לאט לאט את הדלת.
יורי ישב על כורסא ומכוון את האקדח אל המטרה שלידו. לא יכלתי
שלא לשים לב לשני חורי הכדורים הטריים שעל הקיר. "מה עם
החיסול?" שאלתי אותו. "אני עובד על זה" הוא ענה לי במבטא רוסי
כבד וירה לי בחזה. מתתי לפני שפגעתי ברצפה, אבל בואו נחזור
טיפה אחורה, בין היריה למוות. כולם אומרים שברגעים כאלו אתה
רואה את החיים שלך עוברים מול פנייך, אבל זה לא נכון. בכל הזמן
הזה. זמן שנראה כמו נצח, הדבר היחיד שהצלחתי לחושב עליו הוא
"ידעתי שלא הייתי צריך ללמד רוסי."