מצאתי אותה, על הדשא.
סרוטה,
פצועה.
שם היא שכבה כאילו מתה,
קפאה במקומה.
כנפיה שבורות,
רגליה פצועות,
חוסר האונים נוצץ בעינה.
הכאב חזק מתמיד.
אבא אמר שניתן לה צ'אנס,
אולי היא תשרוד,
אולי לא.
לידי היא שוכבת,
עיניה עצומות,
היא נירדמה סוף סוף.
היא תתעורר בקרוב,
תתעורר והכאב יחזור.
גבה מדמם,
זנבה כה כואב,
נוצותיה חסרות.
הרעב מתגבר,
החשק משתלט,
אך לא, היא לא תיגע בלחם
שמונח ממולה.
המים המים הקרים
מעוררים רצון כה רב,
אך היא לא תיתן,
היא תמשוך את הרעב.
היא כה מסכנה וכה חזקה,
היא כל כך יפה וכל כך מתוקה,
תמיד,
לנצח,
את היונה הקטנה שלי.