הזמן,כמו רומן שנקרא
אין ספור פעמים,
מדמיין את עצמו לעיתים.
כמו טיפות של מטר
שזולגלות על הכר,
ממלאות חלל שנותר,
במקום בו ידך לא נגעה מעולם.
צורבת עצמי
בפלדה קרה.
מדביקה את עורי
לעורה.
חסרות תחושה,
נמות,
במיטה כפולה,
מלוכסנות.
ואפילו הזמן,
כמו ספר שהופסק
לפני סוף קריאתו,
מזכיר שהוא שם
וקורא לי לבוא.
הוא פועם בורידים
בדמיי,עורקיי.
שוטף ועוקץ
מבלבל את חושיי.
השעון מתקתק
ואני מתעלמת,
צועדת בורחת
בקושי נושמת.
רק דמותך,כמו תקווה נאיבית
בספרים ישנים.
מסמנת נפשי בנימי החיים.
ואולי אז תגיע
דממת עולמים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.