היא תמיד ידעה.
אולי לפי המבט שלו,לפי הדרך שהסתכל עליה,אולי לפי הצטלבות
המבטים שלהם.כאילו שישנו באויר מגנט כלשהו שמושך את העיניים
שלהם אחד לשני.
אולי לפי הדרך שחייך אליה בכל פעם שדיבר איתה,היא ידעה שזה לא
אותו החיוך שהוא מחייך לכל השאר. ויכול להיות,שזה פשוט לפי
הדרך שבה הסתכל עליה כל פעם שישבה עם האחר.
האחר היה בלונדיני כחול-עיניים,בחור מצחיק שהגיע לשכונה לא
מזמן,לפני כחודשיים בערך. והיא,היא בכלל לא הייתה מהשכונה,בכלל
לא מהאיזור,אבל זה לא הפריע לה לבוא אליהם לשכונה מידי פעם
לפעם.פעם בשבוע לפחות, היא בטוח הייתה שם.
אותו היא הכירה כבר קרוב לשלושה חודשים,את האחר היא ראתה רק
איזה 3 פעמים,וגם,בקושי.
הסיפור איתו היה נחמד,הוא רצה אותה והיא רצתה אותו,וכולם ידעו
שהם רוצים אחד את השני ואפילו גם הם שניהם ידעו זאת. הוא
משום-מה לא עשה שום דבר לגביה, חיכה למשיח שיבוא כנראה,והיא
חיכתה לו.היא לא התכוונה לעשות את הצעד הראשון,היא לא מהבחורות
האילו שמתחילות עם הבחורים.לפי דעתה אם בחור הוא מספיק גבר
בשביל להזמין אותה לצאת איתו,אז הוא בסדר.ואם הוא לא,אז הוא גם
לא שווה את הדמעות שלה.וכך זה גם היה,היא לא בכתה עליו,אף לא
פעם אחת.
והיא,היא כבר עמדה לוותר,כשבדיוק בה האחר,הבלונדיני.היו בו
משהו אחר,משהו שונה,משהו שהיא אהבה,אבל להסביר את התחושה היא
לא ידעה.רק ידעה שזאת לא אהבה,וגם לא רצתה שתהיה אהבה.ועכשיו
עיזבו את זה שהיא לא אצתה,היא פחדה מהלהתאהב בו.אחד העקרונות
הכי גדולים והכי חשובים שלה לגבי האהבה הוא ש"לאהבה יש
גיל".היא לא רצתה להיראות עם בחור מתחת לגילה.תקראו לזה
אנוכיות,תקראו לזה שטחיות...אבל זה העיקרון שלה, ומה הוא בן
אדם בלי עקרונות?וחוץ מיזה,תאמינו לי שהיא רחוקה מלהיות שטחית.
העניינים עם האחר התקדמו לאט-לאט,הם התקרבו,היו מדברים
הרבה,והוא היה שוכב עליה והיא הייתה משחקת לו בשיער ומספרת לו
סיפורים על החיים,או ששניהם פשוט היו מקשיבים למה שהאחרים היו
מדברים עליו וצוחקים מהטמטום שלהם.האחרים היו כל החברים
שלהם,ותאמינו לי כשאני אומרת שלא היו חסרים להם,ובדיוק בגלל זה
גם לא נפרט עליהם עכשיו.
העניינים איתו נתקעו באותו המקום כמו מקודם,והעניין הוא שהם
אפילו לא התדרדרו,אותו המבט,אותו המגנט באויר ואותו החיוך.חבל
היה עליה.היה קשה לפרש את מה שהוא רוצה ממנה.אבל להגנתו
ייאמר,שהוא אמר שהוא לא מעוניין בחברה.חבל רק שהוא לא אמר את
זה לפני שהתחיל לתת לה סימנים לדברים שלא ידוע אם נכונים או
לא,חבל שלא אמר לה בכלל. רק שתבינו,היא שמעה את זה לא ממנו,אלא
מחברה שלה.
ולמה באמת לא אמר לה?זאת לא ידעה.
אבל טוב לפחות שבסופו של דבר גילתה.וטוב שגילתה בדיוק ביום
לפני שהבלונדיני הופיע.ואני אומרת,זה הכול משמיים,כי לה מגיע
להיות מאושרת,ואם לא איתו,אז לא נורא,שיהיה עם האחר.
אך אתם בטח תוהים איך עם האחר?האחר הרי קטן ממנה בגיל.וזה
נכון.אבל עם האחר היא הייתה מאושרת,והם לא היו ביחד-יחד,הם
פשוט בילו הרבה זמן ביחד,הם לא קראו אחד לשני בשמות וגם להם
ביחד לא היה שם כלשהו.הם פשוט בילו יחד,זה הכול.כל עוד היא
הייתה מאושרת והאחר ידע איך לגרום לה לחייך,הכול היה בסדר.
ומה קרה איתו לבסוף?איתו לא קרה כלום, גם כשהיא בילתה עם האחר
העניינים איתו היום תקועים באותו במקום,אותו המבטים ואותם
החיוכים.הבעיה היחדיה שלה הייתה שלמרות שכאמור,בילתה עם
הבלונדיני בכל פעם שהוא היה מסתכל עליה או מחייך אליה,היא פשוט
הייתה נמסה!
ולמה?זאת גם לעולם לא תדע,כי הדבר היחיד שלעולם לא תשכח לגביו
הוא,שזאת לא הייתה אהבה.


הדמויות:
היא
הוא-איתו
האחר-הבלונדיני