ליבי הולם בחוזקה, החולצה רוטטת. הוא נשק לצווארי ונכנסתי
לעולם של חושים ואקסטזה. כל עצב בגובי הגיב לנשיקה, למגע.
אחזנו אחד בשני חיבוק מתאגרפים, בזירה של תשוקה ורגש. במערכה
הזאת התמסרנו אחד לשני. האנרגיות התערבבו לזיקוקי דינור, שטפו
את החדר באור אדום ורך. יצרנו קשר הדוק בחבלים רצופים הנאה.
החלל התמלא בתוכנו ואיתו גדל וצמח הרגש והתשוקה שרק מתחזקת עם
המרחק.
ביום בהיר אני עף אליו במחשבה ואוחז בו, נושק לו, מלטף ונאנח.
חבלים סנטימנטלים נמתחים ומתעבים עם הקילומטרים בינינו. הוא
טבע בי עוגן ואני בו, יציבים ואיתנים ברגשותינו, אנו שטים ביחד
בים של אהבה. אני מפליג בו הוא בתוכי. כמה מקום יכול הלב לספק
להתמסרות הזאת? לא ניתן לאמוד. בשלווה אני צף ברגשות שהתעוררו
אחרי תרדמת ארוכה. הם נולדו מחדש בגופו, בכל מגע אני צומח, כל
מילה אני חווה מחדש. זה ממריץ, מרענן, זה חורט בי דפוס. תבנית
של תשוקה והוא בונה איתה מקדשים.
במגע שלנו אנחנו צומחים ומכים שורשים עמוק בתוכנו ועכשיו נישען
אחורה, נתחבר ונמריא לגובה.