זה בוטה, זה מוחצן, זה חובט בבטן ומתפתל, אין מנוח. כאלו הם
הרגשות שבי. שיתוף הפעולה בינם לבין הראש הזה מעולם לא היה.
אני מאמין שלעולם לא יהיה קשר ביניהם. שני עולמות שונים,
המחשבה,  
ה- MIND, כל כך מסיט מהמטרה. אנחנו מלאים בפחדים ותבניות
התנהגותיות שזורקות אותנו מהשביל. נדמה לנו שאנחנו פועלים בשכל
הישר, אבל אין דבר כזה. השכל  לעולם לא יהיה ישר, כי כזה הוא.
מבוכים מפותלים רצופים פחד מכישלונות המונעים על ידי
אינסטינקטים  שגויים ותבניתיים. חייבים לצאת משם, מהר.

אני מרגיש שאני תקוע בתוך מבוך עצום בלי מצפן, מפה, כלום!
אנחנו צריכים להיות ערניים לדבר האמיתי שמפעיל אותנו, הרגש,
הלב, האמת, אינטואיציה. אבל לצערנו עוד לא למדנו להשתחרר מכבלי
המחשבה שלרגלינו. מוכרחים להבין שהתורה האמיתית נמצאת ברגש,
הוא שמנחה אותנו. אחת המשימות הקשות ביותר העומדות בפני האדם
כיום היא האמונה העצמית שמנותקת לחלוטין מה MIND הנוראי.

אבל, כמו כל דבר ביקום גם הוא נחוץ, נחוץ כדי להוכיח לנו שהוא
לא הכרחי. בעולם מושלם לא היינו מתפתחים בגרוש. כן, נפילות,
סדקים וכאב הם כלים חשובים ביותר כדי להתקדם בחיים הנוכחיים.
ללמוד מתוך כאב, לחוות אותו, ליפול איתו ולהמריא מעלה עד הכאב
הבא. רק כך נעשית למידה והתפתחות רגשית עוצמתית. דרוש זמן רב
כדי לעמוד מספיק גבוה ולהביט על מבוכי ה MIND, להשקיף בשלווה
גמורה על המתרחש. ראייה גבוהה ותבונתית שמוכיחה בוודאות שאין
מקום לייאוש.
אם נלמד מכל סיטואציה, כל משבר וכאב המקדמים אותנו, נבין שבעצם
הם נוצרו בשבילנו, רק לנו עוצבו פותחו ויצאו לאור, כדי שאנחנו
ונפשנו המיוסרת נוכל להתפתח, לגדול ולהתהוות למה שאנו באמת,
אלוהיים. כאלה הם אנחנו, אנחנו יוצרים, לומדים וחווים ונפשנו
מתענגת בים של תובנות. חובתנו ללמוד להקשיב לה וללמוד ממנה ללא
הפסקה.

אלה הם פסוקי נפשי, הם מחוקקים וחרוטים בפיר הכי עמוק שלה,
אינסופי כמו החיים עצמם. וכשהיום נראה שבור, להישען לסדק
ולהקשיב. משהו קורה שם למטה, משהו עם אמת מסר ותובנה.