הירח הסה צעדיו,
משומה ידע,
כי לא תחוס עליו,
אם השמיים יבקיעו קולם,
היא תלך לה לעולם,
כאשר ערפל נופל,
היא יודעת לאן להסתכל,
והיא אוספת ואוספת...אולי עוד תתחשל...

לעולם אין הוא יניח,
לאיזו דמעה או טיפה שתגיח,
היא מאמינה שהוא משגיח,
אין מה לומר,
לב קשיח,
היא כבר יודעת מספיק,
היא לא בורה,
אין יותר אהבה בעולם,
היא חיה בשביל מטרה...

היא נדה לעיתם,
לפעמים אף קורצת,
רק מחשבה קטנה עליו,
את כל עולמה מוצצת,
וכשהוא עומד מולה,
שוב עם חיוך וידיים,
היא שכוחת הכל,
כל העולם מושמד,
תוך דקה או שתיים..

היא מתפללת,
שהפעם לא,
בבקשה שהפעם לא,
לא תיפול ולא תלך שולל,
אחרי החיבוק שלו,
כיוון שיודעת שאחריו,
אחרי האושר וסובביו,
ייבוא מן קור שכזה,
היא לא יודעת איך להתמודד,
עם הפחד הזה.