מילות פתיחה,
שתנסנה לתאר,
שתנסנה לצייר,
אך עם כל ייפוי האמיתות,
לא יהיה ניתן לכפר,
אין זה אביר המחכה לחמדתו,
פשוט מגדל בודד בגשם המחכה לבואו,
נהר הבדידות שוטף דם אוהבים,
נהר הבדידות סוחף ליבם של המאוכזבים...

לנצח עולם מעולם יורחק,
כשההר השואף מעלה יודחק,
כשם שהאש לא תשיב עמדתם לכל,
וכשם שהחול,
לא ייגע בענן,
אם כי יוריד ראשו לכאן,
כשהמש תקפא,
וכאשר ירח יחשיך,
אז אדע,
ויש אגדה זו תמשיך...

כשאינה הברירה,
ובוודאי לא הטבעית,
אהבה טועה נפלה כאן,
לפחות טועה חלקית,
חטאו של הבודד סופו תלוי,
ונר ליבו..נר ליבו דועך עד כבוי...

לנצח עולם מעולם יורחק,
כשההר השואף מעלה יודחק,
כשם שהאש לא תשיב עמדתם לכל,
וכשם שהחול,
לא ייגע בענן,
אם כי יוריד ראשו לכאן,
כשהשמש תקפא,
וכאשר ירח יחשיך,
אז אדע,
ויש אגדה זו תמשיך...

כשם שהשמש לא תשקע במזרח,
ואין הורד לנבט יפרח,
כשם שהחרמון לא יחבוק הר תבור,
שפתינו לא יפגשו,
בין השתוקקות ולא השתוקקות,
לעולם אין יפסק הקור...