אני רוצה להיות רוצ"ח. כמו אבא שלי. אני בא ממשפחה של רוצחי"ם.
רב סבא שלי היה רוצ"ח מפורסם וגם סבא. אבא שלי לא ממש מפורסם
כי הוא לא אוהב תשומת לב כל כך. אני חושב שזה הופך אותו לרוצ"ח
טוב יותר. אבא שלי הוא רוצ"ח מהלב, רוצ"ח אמיתי. לא כמו
הרוצח"ים האלה שרואים בטלוויזיה שרק משחקים כאילו הם רוצחי"ם.
אבא שלי קם בבוקר, מצחצח שיניים ושוטף פנים, אחר כך הוא מעיר
אותי עם נשיקה במצח ואז אנחנו אוכלים ארוחת בוקר והוא מסיע
אותי לבית הספר ודואג שלא שכחתי את שקית האוכל שלי ואז בצהריים
הוא אוסף אותי ומסיע אותי הביתה ומכין לי ארוחת ערב ויושב איתי
בסלון וקורא לי ספר (עכשיו אנחנו קוראים את הספר הרביעי בסדרה
של נארניה) ואז משכיב אותי לישון ונשאר איתי עד שאני נרדם. פעם
שאלתי אותו מתי הוא מספיק לרצו"ח אם הוא כל כך הרבה זמן איתי
בבית. אני זוכר שהוא חייך ואמר לי שרצ"ח זה משהו שחיים איתו כל
הזמן, מהרגע שמתעוררים ועד מתי שהולכים לישון. אי אפשר לרצו"ח
רק מתי שזה נוח לנו. או שאתה רוצ"ח או שאתה לא. אני רוצה להיות
רוצ"ח. כמו אבא. גיבור.
  לפעמים שאנחנו רואים חדשות, אבא שלי אומר שזה חשוב לראות
חדשות כי רק ככה אפשר לדעת מה קורה בעולם אבל גם חשוב לזכור לא
להאמין לכל מה שאומרים בחדשות כי זה תקשורת והתקשורת מראה רק
את מה שהממשלה רוצה שנראה והם לא מספרים את כל האמת ולפעמים הם
גם ממש משקרים, אז מתי שאנחנו רואים חדשות ויש תמונות של
חיילים או של אנשים מסכנים וגם לפעמים כל מיני אנשים חשובים עם
חליפות שמדברים אז אני רואה שהשפתיים של אבא שלי זזות ככה כמו
שהוא עושה שהוא כועס ולפעמים אבל ממש לפעמים הוא מקלל ופעם
שמעתי אותו אומר בן זונה וששאלתי אותו למה הוא אמר את זה אז
אבא שלי אמר שלפעמים שכועסים מותר לקלל אבל בשקט שלא ישמעו.
  אני מחכה ליום שאבא שלי יתחיל ללמד אותי איך לרצו"ח. לפעמים
שאבא שלי רוצ"ח עד מאוחר אני שוכב במיטה ומדמיין שאני לובש את
החליפה השחורה של אבא שלי ואת הכפפות שלו ואז אני יוצא החוצה
וכולם מחייכים אלי ונותנים לי ממתקים וגם אופניים ומבקשים ממני
שאני גם ארצ"ח בשבילם כי אין להם זמן לרצו"ח ואני תמיד שמח
לרצו"ח כי אני ממש טוב בזה כמו אבא שלי. ואז אני נרדם וחולם על
אמא שלי. היא ממש יפה והיא תמיד מחבקת אותי ואומרת לי שהיא
אוהבת אותי. ואנחנו רצים בשדה של פרחים אדומים ובסוף תמיד גם
אבא שלי מגיע עם החליפה השחורה שלו והכפפות שלו ואז אני
מתעורר, בדיוק בזמן לבית ספר. אני מתגעגע לאמא שלי. אחרי שאבא
שלי רצ"ח אותה נסענו יחד לשדה עם פרחים אדומים כמו בחלום שלי
ואבא שלי חפר בור עמוק ושם שם את אמא שלי. הוא אמר לי שאסור לי
לגלות לאף אחד מה עשינו כי אז זה יגיע לתקשורת והם ישקרו
ויקלקלו את האמת ויגרמו לי ולאבא שלי לבכות. אז לא גיליתי.
ועכשיו שאני כבר ילד גדול אני יודע שאבא רצ"ח את אמא. ושאני
אהיה גדול אני גם אהיה רוצ"ח. כמו אבא וסבא ורב סבא. יש לי כבר
רעיון איך לרצו"ח בלי שידעו שזה אני, כמו שאף אחד לא יודע שאבא
שלי רוצ"ח. אני אהיה רוצ"ח גדול.