12/11/01 יום שני

לא נעים לי להודות
שאני עונה תשובות לא נכונות.
לא נעים, כשעושים טעויות.
לא נעים לי להודות שלפעמים על המוות אני חושבת,
ורואה בו מן קצה של אור.
ולפעמים כשאבא עושה בושות,
אני ממנו מתרחקת.
יהיה לי לא נעים
אם יתפסו אותי עושה פרצופים למול המראה במעלית
או נותנת חיבוק לאדם שחשבתי שאני מכירה.
איזה בושות זה לדבר למול הרבה אנשים
ולדעת שאותך כלל לא מבינים.
להיכנס למישהו לשירותים,
במיוחד אם את המישהו מכירים.
לעשות את עצמך יודע הכל
ובסופו של דבר לחזור עם כשלון.
להבטיח הבטחות
ולשכוח שהן קיימות.
ובכל זאת,
זאת לא בושה להיות בן אדם.