יושב אני על אי בודד
מביט אל הגלים
מידי פעם רואה עוף נודד
מרחף לו במרומים

יושב אני במסעדה
מביט על הסועדים
מידי פעם רואה קבצן בשדרה
מביט בערגה על המטעמים

יושב אני בקומה האחרונה בעזריאלי
מביט על תל אביב וסביבותיה
מידי פעם רואה נחליאלי
תר אחר בת זוג בשכונותיה

יושב אני תחת מפל בגליל
מביט על הנוף ממול
מידי פעם שומע ניגון של חליל
זהו רועה צאן משקיף מן הגבול

האי הבודד הוא ארצנו הקטנה
המוקפת במדינות הרוצות להשמידה
הגלים הוא גלי הדם של תושבי מדינתנו
שנהרגים בכבישים ובפיגועי ראווה של שכנינו
העוף הנודד היא ממשלתנו
שלא פועלת לריפוי פצעינו
חברי הכנסת מרחפים מעל כולם
כמו נשרים שתרים אחרי בשר ודם

המסעדה היא ארצנו הדשנה
ארץ זבת דם וקש
הסועדים הם תושבי המדינה
שהתייאשו מלמצוא פתרון חדש
הקבצן בשדירה יכול להיות כל אחד או אחת
אך אף לא אחד יוותר על כמעא, גם לא על פת
אף אחד אינו מבין את מבטי הערגה של הקבצן
לו יכלו להשכיל שמצבם יכול להשתנות בן רגע, עם הזמן

הקומה האחרונה של עזריאלי
היא מקום טוב לגאוותו של הישראלי
שפסגת השגיו
חלולה כמו צינור של עוגב
לאן נעלם היהודי הנודד ?
שאת חוכמת חייו והשכלתו הקדיש לכל עזוב ובודד

המפל  מקווה אני, יהא רגע של התפכחות
שלנו, של שכנינו ושל קרובינו בגלות
אולי עד אז הנוף שממול, יהא של טבע האדם בפשטותו
ואזי נשב כולנו ונחזה בהתהוותו
מקור השראה ליחיד ולרבים היה ניגון החליל
לוואי שנשב כך יחדיו בגליל ונתמכר לצליל
רועה הצאן הוא הוא אחד ויחיד
והוא צופה עלינו מדוק שמיים מאז ומתמיד