היה לי סולם והתחלתי לטפס.
גם לאנשים אחרים , לכול אחד היה סולם.
וטיפסנו מדרגה אחרי מדרגה בסולם.
ילדים טיפסו עם מרץ רב , ואלו שהיו מבוגרים מאד טיפסו בקושי.
היו שם גם כאלה שלא היו מבוגרים במיוחד , אך לא היה להם כוח
וחשק לטפס.
הם ישבו על המדרגה אשר עד אליה הגיעו.
אנשים חיפשו לקרב את סולמם לסולם של אחרים. אך כמה שלא התקרבו
, בכל זאת לא יכלו לעבור מסולם לסולם. הם החזיקו ידיים כאשר
היה קר ונגיעות העבירו תחושות של חום.
היו כאלו שציפו שמישהו יעזור להם לעבור ממדרגה למדרגה , אולי
ידחוף אותם. אך בסופו של דבר אף אחד לא היה מסוגל להעביר אותם
ממדרגה למדרגה אחרת והם ניסו בכוחות עצמם.
הרבה חשבו שיראו אור כאשר יעברו ממדרגה למדרגה אחרת. והיו כאלה
שחשבו שהם ראו אור. והם סיפרו לאחרים. וגם אחרים רצו לראות.
כמה זקנים היו כל כך עייפים , שלא יכלו יותר לטפס. הם התגלגלו
למטה.
לא יכלו להחזיק יותר.
ציינתי שכמה אנשים חושבים שהם יושבים גבוה יותר מאחרים.
אבל זה היה בפרוש רק נדמה להם.
כי כולם חשבו שסולם מאוזן. כך הייתה תחושה של עליה למעלה.
אך בעצם אולי סולם היה מונח לרוחב .
אולי הייתה בסולם הזה רק מדרגה אחת , אך כולם חשבו שיש מדרגות
רבות .
אולי אנשים חשבו שהם עולים , אך בעצם הם ירדו.
אולי אלו שהתגלגלו למטה , בעצם התרוממו.
או אולי לא היו שם בכלל מדרגות. וגם לא סולם.

כך ישבתי לי על המדרגה שלי והתבוננתי.